35 / 68
פסיכואקטואליה
35
הפסיכודינמי. בראשית הפסיכואנליזה הציב פרויד את
הקונפליקט האדיפלי, ואת הקשר אב-בן, במרכז החשיבה
התאורטית. עם זאת, האב, שתואר כמייצג את התרבות,
סומן בעיקר כמייצג החלק של המצפון שבסופר אגו - האב
הוא האוסר, המגביל והמונע סיפוק משאלות ליבידינאליות
(במקור - כלפי האם), וזאת תוך הדגשה של רגשות שליליים
). היבטים
2004 ,
; פלח-גליל
Erlich, 1998
כתוקפנות וסירוס (
חיוביים יותר של האב, כמייצג את החלק הנוסף של הסופר
אגו - האגו-אידיאל, הוזנחו. היבטים כגון שאיפה לפרנסה
ואחריות, השקעה בתחרותיות במובנה החיובי, הקרבה
למען יצירת ביטחון לקרובים, אלה ואחרים נותרו חלקיים
.)
Doherty, 1991; Gilmore, 1990
מבחינת הפיתוח המושגי (
בתאוריות שלאחר תאוריית הדחפים, האם הלכה ותפסה
מקום מרכזי. כך, למשל, אצל מלני
קליין האב תואר כאובייקט העומד בין
התינוק לבין השד, כלומר, כאובייקט
בעל מקום משני, במקרה הטוב. האם
היא האובייקט בעלת השד הטוב
והשד הרע. היא הדמות המרכזית
מולה מתרחש תהליך של היפרדות
ואינדיבידואציה (מאהלר), היא זו
שמידת המושקעות שלה מעצבת
את היכולת להיות לבד או להפנים
תסכול אופטימלי (ויניקוט), והיא דמות
ההתקשרות הראשונית (בולבי, אם כי
, ללא זיהוי
caregiver
ממשיכיו כתבו על
מגדרי) וכו’. מעניין שאצל קוהוט האב
מקבל תפקיד משמעותי הרלוונטי לענייננו, בהקשר
) אידיאלי. ליבון מרתק של סוגיית
selfobject
של זולת-עצמי (
הדרתו של האב מהשיח הפסיכואנליטי מופיע בספרה של בן
), הטוענת בין השאר, כי ייתורו של האב קיבע את
2014(
ארי
הפרדיגמה הלא מודעת של האם האשלייתית, זו המתמזגת
באופן אינסטינקטיבי, טבעי ולא קונפליקטואלי עם ילדהּ.
נתינת מקום לאב, המייצג בפסיכואנליזה את הרציונליות,
האובייקטיביות, המציאות והמעשיות, היוותה איום על האם
האהובה המדומיינת.
ייתכן אפוא כי המרכזיות שהאם תפסה בהבניה התאורתית
הפסיכואנליטית השפיעה כך שסוגיותשל התקשרות, פרידה,
תלות, עצמאות וכדומה הפכו להיות סוגיות מרכזיות במוקד
המבט הפסיכודינמי. לעומת זאת, סוגיות של מסוגלות,
הסתגלות למציאות, עמידה בסטנדרטים פנימיים וחיצוניים,
תפקוד בתוך יחסים היררכיים, תחרותיות, יכולת לשאת יחס
סמכותי או להפעיל סמכות ועוד, אשר היסטורית נקשרו
לדמות האב, הוזנחו עד כדי סף הדרה מהשיח הפסיכודינמי
הקלאסי והעכשווי. להדרה זו שני פנים - האחד, מיעוט
חקירת סוגיות אלה בתוך הטיפול, וסימון אפיונים “אמהיים”
כאידיאליים עבור המטפל. הימנעות מעיסוק בדמות האב
איננה בהלימה עם תוצאות מחקרים רבים ומגוונים המצביעים
על חשיבותו ועל השפעתו המכרעת על התפתחות יכולות
ותכונות הרלוונטיות ביותר לעולם העבודה. כך למשל,
מחקרים מצביעים כי למחמאה, הנאה מהישגים והערכה
מצדו של האב, השפעה רבה על התפתחות ציפיות לימודיות
). מחקרים אחרים מצביעים
Smith, 1989
טובות אצל ילדים (
על כך שקבלה מותנית, שאינה מובנת מאליה מצד האבות
(בניגוד לקבלה בלתי מותנית, המיוצגת לרוב בדמות האם),
נמצאה מנבאת באופן טוב תפקוד אקדמי טוב והתנהגות
). מחקר נוסף
Forehead & Nousiainen, 1993
מסתגלת (
( מצביע על קשר בין הצבת
1994) Feldman & Wood
של
ציפיות וסטנדרטים מצד האבות לבין התנהגות אוטונומית
והסתגלות חברתית של בניהם.
מחקרים אלה מעוררים שאלה
בנוגע לחשיבות הרחבת טכניקות
ההתערבות בטיפול ממוקד עולם
ולשימוש בהתערבויות
עבודה,
המיוצגות כטיפוסיות לאבות -
עיסוק בסטנדרטים, התייחסות
להנאה מהישגים, הגדרת גבולות,
הזמנה למבט אובייקטיבי ולעיסוק
בהתרחשויות ממשיות ועוד. אלו
בעלות השפעה מקדמת ומצמיחה,
לא פחות, אם לא יותר, מהתערבויות
“אמהיות” כגון, אמפתיה, עמדה לא-
שיפוטית, הכלה, הכרה ועוד. יתרה
מכך, חשוב לבחון באיזו מידה התמקמות “אבהית” בסוגיות
הנוגעות לעולם התעסוקה מעוררת העברה נגדית בעלת
אפיונים ייחודיים כגון תחושת גאווה והישג, או לחילופין
תחושות של קנאה, תחרותיות, מאבקי כוחות, איום, עיסוק
בדומיננטיות ועוד. תחושות אלה, אשר עשויות להתעורר
בקרב מטפלים העוסקים בפניות סביב תעסוקה, מרחיבות
את מנעד התחושות של פגיעות, מוזנחות, עלבון, מודרות,
שעמום, מתח, או לחילופין, קירבה, חמלה, הזדהות וכדומה,
המוכרות בהעברה נגדית בטיפולים עם מוקד של קושי
ביחסים אישיים. סוגיות הנוגעות לעולם העבודה מהוות
הזדמנות לבחון מחדש את ייצוגו של האב ושל המטאפורות
), ואת האופן
Lowman, 1987
התרבותיות שהוא מוטען בהן (
שבו התמקמות “אבהית” מרחיבה את מנעד הטכניקות בחדר
הטיפול, וכן, מאתגרות דינמיקות בין-אישיות בקשר הטיפולי.
. חשיפת המטפל כאדם עובד
4
ההשערה הרביעית נוגעת לקושי אפשרי של המטפל
בחשיפה אישית כאדם עובד. הפסיכואנליזה העכשווית רואה
חשיבות רבה בחקירת המרחב הבין-אישי והאינטרסובייקטיבי
התביעה ליעילות ולתוצאתיות,
מצד המטופל, תביעה
לגיטימית בפני עצמה ומקבילה
לתביעת עולם העבודה ממנו
לאפקטיביות, עלולה להוות
איום על המרחב הרפלקטיבי
המתהווה בין המטפל למטופל