41 / 68
פסיכואקטואליה
41
(שלו ושל המטפלת) כי חקירה מסוג זה בעלת ערך לכל דרך
מקצועית שאליה יפנה בהמשך. בשלב מאוחר יותר בטיפול
חזר מ’ לרגעים אלה מהמפגש השני וציין את העמדה
הדואליות המוקדמת של המטפלת - הבנה של הארגון, בצד
התעקשות על אפשרות של “טוב” בארגון - וכן את ההזמנה
להתבונן על הפערים בין העצמיים שלו כגורמים שהשפיעו
מאוד על ההתגייסות לטיפול.
אפשר למקד את שתי הנחות היסוד
שהוצבו בראשית הטיפול ואפשרו
תנועה בהמשכו.
הנחות היסוד
. תפיסת הארגון (ולא רק המטופל)
1
משתמעת
באופן מורכב ולא הומוגני.
מכך חתירה לאתר לא רק את אותם
אפיונים המחזקים את הדימוי המוקדם
של הארגון, אלא איתור אירועים,
התרחשויות או נרטיבים, המצביעים
או אף רומזים על כך שבארגון קיימות
גם מציאויות שונות (מעין “עצמיים
ארגוניים” נוספים).
. הכרה במישור הבין-אישי כהדדי
2
סימון האפשרות
גם בהקשר הארגוני.
שהמטופל, למרותהיותו בודדמולארגון
גדול ונוקשהבעלתרבותארגוניתברורה, לארקמושא ומושפע
אלא גם משפיע. כלומר, הכרה בכך שהתרחשויות ארגוניות,
למרות עוצמתן והיותן לא אישיות לכאורה, ומשקפות בעיקר
את הצרכים המערכתיים, בפועל הן מעוצבות ומתממשות
במידה רבה בהשפעה של דקויות באינטראקציות בין-אישיות.
הטיפול מכוון לפיכך לזיהוי ההשפעות ההדדיות ולפרשנויות
ההדדיות שמעניקים הצדדים השונים לתגובות האחד של
השני בהקשרים משתנים. זוהי הנחת יסוד בגישות טיפוליות
) והתייחסותיות. בהקשר של
MBT
ממוקדות מנטליזציה (
סוגיות ממוקדות עולם עבודה ראוי שהמטפל יגלה עניין לא
רק במורכבות של המטופל אלא גם במורכבות של הארגון
ובדינמיקות של בעלי התפקידים הרלוונטיים בו.
לסיכום
טיפול באוריינטציה פסיכודינמית הממוקד בסוגיות מעולם
העבודה הוא תהליך שמכוון מצד אחד לאפקטיביות
ותוצאתיות, אך מצד שני מאפשר מרחב רפלקטיבי וחקירה
פנימית. שני הצדדים האלה חיוניים לצורך ביסוס שינויים
מנטליים משמעותיים, וייתכן שיש צורך - הן מצד המטופל
והן מצדו של המטפל הפסיכודינמי - לעבור כברת דרך ביחס
לעמדות קודמות.
המטופל מצדו נדרש להשהות במידה מסוימת את הלחץ
לתוצאתיות, למרות הלחצים המציאותיים, ולפנות בתוכו
מרחב לחקירה שלא ברור בראשיתה לאן תוביל. בנוסף,
המטופל צריך לוותר במידה מסוימת על עמדת הקורבן-
הצודק. השלכת האחריות לכשלים בתחום התעסוקה על
אפיוני הארגון או שוק העבודה, החזקים ורבי העוצמה,
מבוססת לא פעם על בוחן מציאות תקין, אך מקבעת מבט
חלקי, שכן לא רק שיש בכך הימנעות
מתפיסת המציאות הארגונית
המורכבת, אלא שהשלכת האחריות
על הארגון החזק מופיעה פעמים רבות
בשירות ההימנעות מחקירה עצמית,
אשר פעמים רבות מלווה בכאב
שבמפגש עם פגיעות (קושי לעמוד
מול סמכות, קושי לחוות מוגבלות
במיומנויות מקצועיות, חרדה סביב
יכולת ועוד). הכרה מצד המטפל בצורך
של המטופל בתרגום תובנות למעשים,
וכן חוזה עבודה המתייחס לדואליות
כאפיון תמידי, עשויים להרגיע ולפנות
מקום לחקירה פנימית.
המטפל הפסיכודינמי נקרא
אף הוא לשינוי ולאימוץ חשיבה
ועמדה
אינטרדיסציפלינרית
מנטלית אנדרוגינית. עמדה זו נכונה בצד חתירה לסמלי
וחקירה של התוך האישי והבין-אישי גם להיחלץ מהעמדה
הפסיכואנליטית הקלאסית המבזה באופן מפורש או סמוי
גישות הכרוכות במגע עם הקונקרטי והמעשי. כמו כן, זוהי
עמדה אקטיבית ויוזמת, אך גם זו המוכנה לראות כל עצה
והכוונה כאובייקט למשחק ולהתאמה אישית, הנוצר במרחב
האינטרסובייקטיבי בין המטפל למטופל.
חשוב לציין כי טיפולים ממוקדי עבודה אינם בהכרח קצרי
מועד, וכן, אינם בהכרח ממוקדים סביב סוגיה מרכזית אחת.
פעמים רבות ההפך הוא הנכון. אלה טיפולים הדורשים
עבודה בכמה מוקדים. עם זאת, עקרונות מתוך טיפולים
פסיכודינמיים מוגבלי זמן עשויים להיות רלוונטיים - תכנון
טיפול, עבודה ממוקדת ובעיקר שיח תמידי בין שני השותפים
לתהליך, המטפל והמטופל, על המתח ועל התנועה בין
המוקדים, המשתנה מעת לעת.
נראה כי עיסוק טיפולי בסוגיות מעולם העבודה מצריך
תפיסה אינטגרטיבית ומחייב יכולת להחזיק כמה מתחים בו
בזמן, כאשר המתח בין רפלקטיביות לתוצאתיות מרכזי בהם.
המשך פיתוח תאורטי וחקירת מרחב הגישות הם חיוניים.
יש מקום להמשיך ולעסוק בהמשגת התנועה הדיאלקטית
בין הקטבים ובין המושגים, וכן בחקירת המפגש בין העולם
הפסיכודינמי לשפה הארגונית.