38 / 68
2016
ינואר
וכו’. חקירה נוספת יכולה, למשל, להתמקד בתכנון מהלכים -
מה מתכוון להשיג, כיצד מתכוון לעשות זאת, מהם השיקולים
שמפעיל, את מי מביא בחשבון, עם מי מתייעץ, מה חושב
שעשויה להיות התגובה של המעורבים השונים. חקירה זו
מתעניינת במציאות הארגונית, תוך התכווננות לפענח את
היחס בין המציאות האובייקטיבית ונקודות המבט של האחרים
לבין האופנים שבהם המטופל מביט ומפרש את המציאות
(, בספרה,
Atlas, 2015
הארגונית והתעסוקתית. אטלס (
מתארת את ההתפתחות ואת ההורות כתנועה בין שני צירים,
שראוי שלא יתקיימו באופן בינארי - בין הפרגמטי לאניגמטי.
הפרגמטי מתייחס לכל הפעולות הממשיות (פרוצדורות)
שהוריםעושיםביחסלילדיהם ובתגובה
לתגובותיהם. האניגמטי מתייחס לכל
החלקים הלא מוכרים והלא מובנים,
המעוררים סקרנות ורצון להכיר באחר.
ברוח זו נסמן בצד החשיבות של הכרה
במטופל על חלקיו המוסווים והלא
מודעים גם את החקירה של הפעולות
הממשיות המייצרות השפעה על
הסביבה, בתוך היחסים הטיפוליים
ובעולם הממשי.
חשוב
. מיקוד בהיבטים אדיפליים.
3
להרחיב את גבולות הקשב הטיפוליים
ממיקוד בהיבטים פרה-אדיפליים של
קשר ומרחק, התמזגות וחודרנות, מגע ואטימות ועוד,
לעבר סוגיות אדיפליות של כוח, סמכות, גבולות, כישורים,
ערכים ועוד. יש לבחון כיצד היבטים אלה באים לידי ביטוים
במציאות חייו של המטופל כמו גם ביחסים הטיפוליים.
בדומה למה שנדרש מהמטופל,
. נכונות לעמדה אקטיבית.
4
בתחום העיסוק המקצועי שלו, להוביל, לבחור
agent
להיות
מחדש, לנווט וליזום מהלכים שיביאו להמשך התפתחות,
גם עמדתו של המטפל בסוגיות אלה ראוי שתבחן אפשרות
לאקטיביות - עמדה המסמנת מוקדים, מגדירה עיקר וטפל,
מציעה כניסה או יציאה מאזורי שיח מסוימים ועוד.
אפשרות זו להציע, לייעץ, לכוון, ולעודד כיווני פעולה בעולם
הממשי, וכן להשפיע על מוקדי השיחה בשעה הטיפולית, זאת
מבלי לגרום לאיום ממשי של צמצום המרחב הרפלקטיבי,
אפשרית בשני תנאים. לתנאים אלה אני קוראת פרוצדורה
משחקית ועצה מתהווה.
- פעולה ממשית, שנועדה להשפיע,
פרוצדורה משחקית
אך בו בזמן היא מוצעת כאובייקט למשחק, מעין חומר
גלם שהמטופל יכול לאמץ, לדחות, ובעיקר לשנות ולעצב
בצלמו ובדמותו, באופן שיהיה מדויק לו (החשיבות של
עמדה משחקית בפסיכותרפיה מודגשת בגישות מבוססות
.)
Allan, Fonagy & Bateman, 2008
מנטליזציה. ראו
- הכוונה מעשית, המתעצבת מתוך המרחב
עצה מתהווה
האינטרסובייקטיבי שנוצר בין המטפל למטופל. מעין “שלישי
). כלומר, עצה שהתהוותה
1989(
אנליטי”, בלשונו של אוגדן
מתוך הסוגיות, המצוקה והתובנות של המטופל, וכן מתוך
תפיסותיו של המטפל, ערכיו, התאוריות שבהן הוא מחזיק
והניסיון שלו עם עולם התעסוקה והארגונים ועוד. העצה
איננה “אובייקט סטטי”, אלא הולכת ומתהווה ומותאמת בכל
פעם לפי התגובות ההדדיות ותהליכים של דיוק מצד המטפל
. הוא הגיע
30-
והמטופל. אביא לדוגמא את נ’, גבר בשנות ה
בשל מתחים בקשר הזוגי. נ’ ואשתו הגיעו לארץ במסגרת
פוסט-דוקטורט שלה. הם הגיעו לשנתיים, אך ייתכן כי בתנאים
מסוימים יישארו בארץ. קודם לנסיעתם היו לנ’ תוכניות לקדם
תחום חינוכי חדשני. הוא מתוסכל מכך
שבשלב זה המימוש העצמי המקצועי
שלו מושהה לטובת הקריירה של
אשתו. אני מציעה שיעלה על כתב את
רעיונותיו, כדי שיוכל לשומרם לקראת
מימוש בעתיד, בארץ או בחו”ל. נ’
מגיב בהיענות אך מייד מבטל - זו
לא רק סוגיה של המשכיות לעומת
קטיעה. בהדרגה אנו מבינים ביחד כי
קשה לפתח תחום רעיוני חדש לבד.
מתוך הכרה בחשיבות של תחושת
שייכות לעומת הבדידות שהוא חש,
אנו מנסים לחשוב על פנייה לאנשים
בארץ שעשויים להיות שותפים לרעיונותיו. נ’ מתעורר לחיים,
אך עדיין מרגיש אי שקט: הקהילה המקצועית הפנימית
שלו אינה רק זו המצויה בארץ, ומה יהיה אם יחזרו לחו”ל?
אנו חוזרים וחושבים ומנסים לדייק מדיומים וירטואליים של
חבירה וכתיבה שייתנו מענה לצרכים המקצועיים והמנטליים
של נ’.
על המטפל להכיר
. נכונות להכיר בחשיפה כאדם עובד.
5
בכך שהוא עצמו מושא להתבוננות של המטופל בו כאדם
עובד, כפי שהוא נגלה באופן ממשי למטופל בעת העבודה
הממושכת ביניהם. חשיפה זו עשויה להיות לעתים מביכה או
מורכבת, אך שיח ישיר על כך עשוי להיות מפרה ביותר.
נקודת מבטו של הפונה -
המורכבות שביצירת חוזה עבודה
במקביל למתח של המטפל בין חתירה לביסוס מרחב
רפלקטיבי לרצון להיענות לצורך בתוצאתיות, מתח זה
מתקיים גם אצל המטופל. מניסיוני, חלק ניכר מהמטופלים
מגיעים לטיפול לאחר שניסו להסתייע בגישות שיש להן,
לפחות לכאורה, קירבה גדולה יותר לעולם התעסוקתי
מבחינת מתודת העבודה, אימון או התערבות תעסוקתית,
ופגשו את יתרונותיהן ואת מגבלותיהן. כלומר, מגיעים עם
בחברה בת ימינו נדרשת רמה
גבוהה יחסית של אמון, קירבה
ואינטימיות על מנת לשתף
בנושאי תעסוקה, לא פחות
מאשר שיתוף בנושאים של
יחסים זוגיים, מיניים, הוריים,
חברתיים או משפחתיים
38