37 / 68
פסיכואקטואליה
37
נראה כי הגיע הזמן “להוציא מהארון” את השיטות המעשיות.
עם זאת, חשוב לבחון כיצד השיטות המעשיות מותאמות
לטיפול המכוון להקשבה לנימי הנפש ולזרמים בין-אישיים
תת קרקעיים, ובנוסף, כדאי לשכלל את יכולת התרגום של
תובנות לפעולות, לבחון את השפעותיהן על תגובות המטופל
ועל חייו, ואז לחזור לחדד ולדייק המשגות ותובנות חדשות
בעקבות פעולה ממשית.
) טוען כי פעמים רבות
Bromberg, 1998, 2011
ברומברג (
תקיעויות בחיים ובתהליכים טיפוליים קשורות לחלקים בעצמי
שסומנו על ידי דמויות משמעותיות בהיסטוריה ההתפתחותית
של הפרט כבזויים, לא רצויים, מאיימים וכדומה. עצמיים
) אלה עברו דיסוציאציה, הודרו
selves
(
. כאשר
not-me
מהתודעה, וסומנו כ-
חלקים אלה פורצים ללא שליטה אצל
העצמי, או במפגש עם חלקים דומים
אצל אחרים, הם מעוררים תגובות של
דחייה, שאט נפש, התנשאות ועוד.
ברומברג טוען כי צמיחה תלויה ביכולת
.
me
להכיר בחלקים אלה כחלק מה-
יתרה מכך, טוען ברומברג, בריאות
נפשית וגדילה תלויות ביכולת להיות
במרווחים שבין העצמי-ים המרובים
), כלומר,
standing in the spaces
(
היכולת לנוע בין חלקים שונים של
)1993)
Bhabha
עצמי, או בהשאלה מ-
להיות “בחדר המדרגות” בין הקומות
העליונות והתחתונות. בהשראת
התאוריה ההתייחסותית של ברומברג,
אפשר לשאול, האם צמיחה תאורטית
תלויה ביכולת לראות מה שסומן בעבר
כלא-פסיכואנליטי (קרי - ייעוץ, הכוונה
מעשית, תרגום פרקטי וכדומה),
ולהופכו לחלק מעצמי טיפולי. עם
זאת, מאחר שבחלקים אלה אכן יש
פוטנציאל של איום על צמצום המרחב
הרפלקטיבי, חשוב לבחון כיצד הופעתם בטיפול
משרתת את התהליך הטיפולי, ולא פוגעת בו או חוסמת
אותו. אפשר לראות את העמדה הנפשית הרצויה של המטפל
כ”עמידה במרווחים” - בין פרקטיות לתובנה ובין מעשיות
להקשבה לנימים רגשיים, ללא התמסרות בלעדית לאף אחת
מעמדות אלה. מטאפורה זו של ברומברג יכולה אפוא לשמש
השראה ראויה ובכוחה לפתוח כיווני חשיבה חדשים. במילים
אחרות, אפשר להציע כי המרחב האינטרדיסציפלינרי בין
הפסיכודינמי לארגוני יכול להוות ביטוי לעמידה במרווחים
.)2008 ,
(גרינולד
העיסוק במפגש בין השפות מתחבר למגמה החותרת
לאינטגרציה בין תפיסות טיפוליות שונות. מגמה זו נעה
מעמדה אקלקטית, הרואה בחיוב גישות שונות החיות
במקביל זו בצד זו והמותאמות למטופלים שונים בהתאם
לפסיכופתולוגיה או לנטיות אישיותיות, לעמדה החותרת
). כך למשל,
2014 ,
לרמות מורכבות של שילוב (זיו-ביימן ושחר
) מציג גישה מעגלית פסיכודינמית
Wachtel, 2014
וכטל (
), שעל פיה שינוי נפשי מחייב
Cyclical Psychodynamics
(
לבחון הן את עולמו הפנימי של המטופל והאינטראקציה
המתהווה ביחסים הטרנספרנסיאליים מנקודת מבט
התייחסותית, והן את דפוסי ההתנהגות שלו מחוץ לחדר
הטיפולים, במרחבים שבהם, למעשה, מתרחשים רוב החיים
הממשיים של המטופל.
בעקבות גישות אינטגרטיביות ברצוני
להציע עמדה אנדרוגינית - עמדה
החותרת לבחינה דואלית תמידית
של עולם פנימי ויחסים טיפוליים בצד
בחינה של מציאות אובייקטיבית,
נקודת מבטם של אחרים והיבטים
תפקודיים. אנדרוגיניות באה לידי ביטוי
גם בדואליות של עמדה שהיא מכילה,
אמפתית, מכירה, חוברת, נכונה
לפתיחות רגשית ולחוויה משותפת,
אך גם מעודדת יוזמה, מציבה מטרות
ומזמינה לקיחת אחריות בפעולה.
וכן, דואליות של עמדה רצפטיבית,
שיש בה פתיחות למגע עם המטופל,
עם העצמי ועם מה שמתהווה בינינו,
ובו בזמן נכונות להופיע כסובייקט
אקטיבי, יוזם ומשפיע.
לאור זאת, אציע כמה כיווני התערבות
הנובעים ממפגש בין שתי השפות
המקצועיות ומעמדה אנדרוגינית.
כיווני התערבות אנדרוגינית
. הכנסת מונחים מעולם העבודה לתוך השפה הטיפולית.
1
מונחים כגון תוכנית עבודה, יעילות, פרודוקטיביות, הערכת
משאבים, שינוי אסטרטגי ושינוי טקטי, סמכות, הגדרת תפקיד,
חדשנות, ממשק, ואף תהליכי הערכה ומשוב ועוד. כל אלה
יכולים לשמש בתוך השיח הטיפולי כמטאפורות או כהצעות
ממשיות. אפשר לבחון כיצד השימוש במונחים אלה מייצר רוח
אחרת, קצב שונה, ומשפיע על סוג היחסים שנוצרים.
. יציאה ממוקד התעניינות במטופל וביחסים אל
2
למשל, הזמנת
ההתרחשויות המעשיות בעולם העבודה.
המטופל לתאר בפירוט כיצד פנה למעסיקה, כיצד זו הגיבה
לפנייתו, כיצד המטופל פירש את תגובתה, כיצד הגיב מצדו
המטופל צופה במטפל
ובהתנהלותו התעסוקתית,
בעודו מתמודד עם
קונפליקטים או מיומנויות
שעמם המטופל עצמו
מתמודד כאדם עובד [...]
האם בעיסוק מובחן בתחום
התעסוקתי טמון איום, בשל
מפגש ישיר יותר עם אזורי
הפגיעות שלנו כמטפלים-אנשי
מקצוע, העובדים לפרנסתנו,
ומתמודדים עם סוגיות
של התפתחות מקצועית,
מידת כישרון, יצירתיות,
פרודוקטיביות, הצלחה ועוד?