39 / 68
פסיכואקטואליה
39
תובנה, גם אם עמומה ולא מנוסחת, שקונפליקטים פנימיים,
כאלה שאולי אף אינם ידועים להם עצמם, מהווים מקור
לחסימה ולקשיים בתחום העבודה. הכרה זו חיונית, והיא זאת
המאפשרת לשאת את אי הוודאות הכרוכה בתהליך של מגע
עם העולם הפנימי, ואת המתח מול המשאלה והלחץ לשינוי
ממשי.
בדומה לכל פנייה לטיפול, העוצמה של תחושת המצוקה
או חומרת הסימפטומים אינם בהכרח מנבאים משמעותיים
של הנכונות לביסוס מרחב רפלקטיבי ואינם מבטיחים יכולת
להפיק תועלת מהתהליך הטיפולי. משתנה משמעותי יותר
לביסוס ברית טיפולית ברוח פסיכודינמית הוא מידת האגו-
סינטוניות או האגו-דיסטוניות של
הקונפליקט, המידה שבה המטופל
חש אי נוחות סביב ההגנות, הפתולוגיה
או התוצאות של התנהגותו. בנוסף,
עבודה רפלקטיבית משמעותית תלויה
ביכולת להכיל מתח בין רצון להמשכיות
,)
Bromberg, 1998
לעומת רצון בשינוי (
וכן יכולת להכיל פגיעה נרקיסיסטית
מסוימת או לשאת אשמה או חרדה.
דוגמא: ב’ היא מנהלת הנוטה לתגובות
מתפרצות ולהתנהגות פוגעת כאשר
הכפופים לה אינם מצייתים. בתקופה
הראשונה של עבודתה בניהול התנהלה
עם תחושה של צדק פנימי. העובדים היו עצלנים
ורשלנים, ותגובותיה היו מותאמות לחומרת התנהגותם.
תגובותיה התוקפניות, שהפכו לדפוס קבוע, היוו מוקד
משמעותי בטיפול. המטפל הזמין אותה להתחבר לתחושות
פנימיות שהתעוררו לאחר זמן, וכן, לחקור את תגובות
העובדים. בהדרגה עלתה תחושה של בושה, ועלו מחשבות
כי ההתפרצויות מהוות מעין פיתוי לחולשה בהפעלת
סמכות. כאשר החלה לזהות בהבעות פניהם של העובדים
את הבהלה מפניה, התעוררה אשמה. היא חשה שהם
יראים מפניה ומתרחקים ממנה, דבר שהחריף את תחושות
הבדידות, שממילא התעצמה עם מינויה למשרת הניהול
ובידולה משאר הצוות. המעבר מעמדה סינטונית לעמדה של
תחושת זרות לאני, כרוכה בכאב ובתחושת קונפליקט, אך
כשלעצמה מהווה הישג טיפולי. על פי רוב, מטופלים הפונים
לפסיכותרפיה ממוקדת עולם עבודה מגיעים עם מידה
של אגו-דיסטוניות והכרה כי עליהם לעבוד על עצמם. יחד
עם זאת, התמדה בעמדה מנטלית זו כלל איננה מובטחת,
ולמעשה זוהי מטרה טיפולית ראשונה במעלה.
בכל טיפול, המרחב הרפלקטיבי נמצאפעמים רבותבהתקפה
(בלשונו של ביון). עם זאת, בטיפולים ממוקדי עולם תעסוקה
התעתוע שבהתקפה מתגבר, שכן נוח ומפתה ליחס קשיים
בעבודה לאפיונים מציאותיים של הארגון ושל העובדים בו כגון
קשייםשל המעסיק (הבוס/ית), של הקולגותאו של הכפיפים.
הפיתוי לקבל את הפרשנות ההשלכתית של המטופל הוא
רב, בעיקר משום שפעמים רבות המטפל מתרשם שאכן
חלקה של המציאות הארגונית בתוך ההוויה המורכבת
שנוצרה, הוא גדול. דוגמא: ד’ היא מהנדסת מוכשרת, עובדת
בחברת הייטק, רווקה בראשית שנות השלושים לחייה. היא
פנתה לטיפול עם תחושות לא חד משמעיות אך מטרידות
שהיא הולכת ומקיפה את עצמה בעבודה, ולמעשה, אינה
מותירה שום מרחב משמעותי לחיים פרטיים, לחיים חברתיים
בכלל, ולזוגיות פוטנציאלית בפרט. טיפול פסיכודינמי קלאסי
היה כפי הנראה מתמקד בצורך ההגנתי להבנות את חייה
באופן זה ש”מסייע” לה, למשל,
להימנע מהתמודדות עם סוגיות של
זוגיות וכדומה. פרשנות המחזירה את
האחריות למטופל, מותירה פעמים
רבות את המטופלים בתחושה כי
המטפל מנותק ואינו מבין את הלחץ
המציאותי שעמו הם מתמודדים.
לפיכך, ראוי שמטפל ממוקד עולם
עבודה יגלה עניין גם בדינמיקה
הארגונית. ד’ אפיינה את החברה
כמפעילה לחץ עוצמתי על העובדים
להיות מחויבים לעבודה באופן טוטלי.
היא תיארה תרבות ארגונית של עבודה
עד שעות מאוחרות, וליבוי תחושות אשם בעובדים המביעים
רצון לצאת בשעות ערב מוקדמות. בנוסף, הערכת העובדים
ממוקדת בקריטריונים הקשורים להתמסרות, להשקעה
מרבית וכו’. אפיונים אלה מעוררים בושה ואשמה בקרב מי
שמעוניין להגיש בקשה להפחתת עבודה.
עם זאת, יש להישמר מפני הזדהות רבה מדי עם נקודת
המבט של המטופלת. בהקשר זה המטפל עלול לאמץ את
נקודת המבט הזו, שהולמת סטריאוטיפים חברתיים של
תרבות העבודה בחברות הייטק. המטפל צריך להיזהר משתי
טעויות אפשריות - הכרה מוגזמת באפיוני הארגון הממשיים
והימנעות מחקירה רפלקטיבית, לעומת ייחוס מוגזם של
הקשיים לקונפליקטים פנימיים וסירוב להכיר בתנאי הארגון
המציאותיים. הטעות הראשונה עלולה לחבל בתובנה כי
המטופל מתעלם מהמורכבות הארגונית ומתופעות שאינן
מאששות את הנחותיו המוקדמות. כך למשל, התברר כמעט
באגביות, כי בחברהשל ד’ היו מקריםשבהםעובדיםהתעקשו
מסיבות אישיות שונות על שעת סיום עבודה מוקדמת יחסית.
הסתבר, שלא רק שהחברה נענתה לאחר זמן מה לבקשתם,
אלא שגם במישור הבין-אישי, מאבקם עורר יחס של הערכה
ולא בוז. כלומר, הכרה בהיבטים ובלחצים המציאותיים מצד
הארגון, מצד אחד, במקביל להתעניינות בגילויים המורכבים
שבו, מצד שני, מאפשרים חזרה לחקירה רפלקטיבית
אפשר לראות את העמדה
הנפשית הרצויה של המטפל
כ”עמידה במרווחים” - בין
פרקטיות לתובנה ובין מעשיות
להקשבה לנימים רגשיים, ללא
התמסרות בלעדית לאף אחת
מעמדות אלה