40 / 68
2016
ינואר
של עולמה הפנימי של המטופלת, תוך גיוס והזדהות של
המטופלת עם מהלך טיפולי.
חוזה עבודה כסימון גבולות
השיח הטיפולי
) טוענת כי גבולות מרחב
1993(
מנוני
החקירה נקבעים כבר בפגישות
הראשונות של הטיפול. אלה מפגשים
שבהם מתקיים משא ומתן בין הפונה
למטפל ובו מסומנים גבולות השיח,
מטרה משותפת ומידת החקירה של
הלא מודע. ברצוני להציע, כי בשלב
ההיכרות בטיפול חשוב לסמן באופן
מפורש את המתח בין משימתיות
לרפלקטיביות, בין הידוע לבין מה
שעדיין איננו ברור, בין הלחץ למיקוד
לבין הצורך בהרחבה ובהעמקה.
ברוב המקרים, למטופלים הפונים
בהקשר התעסוקתי, חשוב לדעת
כי הטיפול בסופו של דבר יתכנס
להכוונה לפעולות מעשיות, פרגמטיות
אפשריות. באופן פרדוקסלי, הכרה
ברורה מצדו של המטפל בצורך זה
של המטופל, מאפשרת התפנות
לחקירה פנימית עמוקה יותר. אלמלא כן, פעמים
רבות ניסיונות של המטפל לקבל תמונה מנטלית רחבה יותר,
למשל, לחקור סוגיות של יחסי סמכות במשפחה ובמערכות
קודמות, להתעכב על חוויות קודמות של הצלחה ופגיעות וכן
הלאה, נחווים על ידי המטופל כסטייה מהעיקר ומהמצוקה
העכשווית, ונתפסים כמספקים צורך של המטפל, הנובע
מתוך נאמנותו לתאוריה, יותר מאשר מהקשבה והתאמה
לצורכי המטופל וללחציו...
חשוב שחוזה עבודה המתעצב במפגשים הראשונים יכלול
הכרה בצורך בשינוי ממשי, ובצדה יסמן באופן מפורש
את הטיפול כמקום לחקירה של מה שהוא מעבר לסוגיה
המוצהרת. לא פחות חשוב מדיבור על המרחב הרפלקטיבי,
מהותית לעיצוב השיח עצם ההתנסות בכך, וזאת כבר בסמוך
או אף במהלך תהליך בירור הפנייה.
דוגמא: מ’ הוא אדריכל, עובד עירייה בתחום הקשור לתכנון
אורבני. סביב פנייתו לטיפול תיאר כי העבודה מאוסה עליו.
אף שחבריו וקולגות אומרים לו שהוא עוסק בתחום מרתק,
וכי הוא בעל השפעה בנושאים חשובים, הוא עצמו מרגיש
שחוק וחסר התלהבות. כבר בפגישה הראשונה התברר
כי העבודה הממשקית שלו עם עובדי מחלקת בינוי ותכנון
והבירוקרטיזציה הארגונית של עובדי העירייה מכלה את
כוחותיו ושוחקת את התלהבותו, והוא מוצא את עצמו מכונס
במשרדו, מבצע את משימותיו, אך נמנע ככל האפשר ממגע
יזום עם עובדים אחרים. המטפלת מצאה את עצמה מזדהה
במהירות עם תחושות אלה, מתוך מגעיה שלה עם עובדי
הערייה. היא נטתה להיענות לבקשתו המוצהרת של המטופל
לסייע לו לבחון אפשרויות תעסוקתיות אלטרנטיביות, אשר
עשויות להיות מתאימות ומספקות
יותר. יחד עם זאת, ניסיון קודם עם
ארגונים סייע לה להחזיק בתודעה
אינטגרטיבית, במובן הקלייניאני (סגל,
) כלפי הארגון - האפשרות כי
2010
גם בארגון הידוע באופן אובייקטיבי
כבירוקרטי ומסורבל, קיימים בצד
החלקים הרעים, גם טובים. מודעות זו
אפשרה לה להיחלץ מעט מהעמדה
שמטילה אחריות על הארגון, וסוגרת
את החקירה הפנימית. במפגש השני
ביקשה המטפלת מהמטופל לתאר
כיצד הוא תופס את עצמו במקרים
נוספים בחייו שבהם נתקל ביחס
מנוכר או מרוחק. בירור ראשוני העלה,
כי במסגרת קשרים אישיים וחברתיים
הוא נוטה לפתוח ולשתף בקלות
יחסיתתחושותשל תקיעות או תסכול,
ולרוב שיחות בירור אלו הן אפקטיביות,
ומאפשרות המשך דיאלוג טוב עם חבריו ובני משפחתו. זאת
לעומת נטייתו להימנעות בתחום המקצועי (“יש לי גם ככה
מספיק עבודה”).
בשלב ראשוני זה של בניית ברית טיפולית סברה המטפלת
כי כל פירוש או תובנה בנוגע למקורות ההימנעות בהקשר
התעסוקתי יהיו לא רק בגדר השערה בלבד, אלא גם
מוקדמים מדי. בשל כך, המטפלת בחרה להסתפק בסימון
הפער בין האופן הקומוניקטיבי שבו פועל מ’ בסיטואציות
אישיות לבין האכזבה הקשה והנטייה להימנעות במישור
המקצועי. בסיכום המפגש נתנה המטפלת הכרה לתפיסה
של המטופל את המערכת העירונית כבירוקרטית, וביטאה
הבנה לכך שאפיונים מציאותיים אלה יש בהם את הכוח
השלילי לדכא יוזמות, התלהבות וכו’. יחד עם זאת, הציעה
המטפלת מניסיונה כי גם בתוך ארגון בירוקרטי ישנם עובדים
עם רמות שונות של פתיחות ואטימות, וכי ייתכן שגם
הנטייה שלו להימנעות משפיעה בתורה על מידת הנוקשות
וההתעלמות של העובדים ממנו. מ’ ביטא כעס מסוים על
המטפלת, על שאינה מקבלת באופן מוחלט את תפיסתו
שהמצב בעירייה בלתי נסבל, אך הסקרנות לברר את דבר
הפער בתוכו בין העצמיים השונים (אישי ומקצועי) עוררה
מוטיבציה טובה להמשך עבודה, וזאת מתוך הכרה משותפת
בשלב ההיכרות בטיפול חשוב
לסמן באופן מפורש את המתח
בין משימתיות לרפלקטיביות,
בין הידוע לבין מה שעדיין איננו
ברור, בין הלחץ למיקוד לבין
הצורך בהרחבה ובהעמקה [...]
באופן פרדוקסלי, הכרה ברורה
מצדו של המטפל בצורך זה של
המטופל, מאפשרת התפנות
לחקירה פנימית עמוקה יותר
40