46 / 68
2016
ינואר
הארץ. מאוחדת במובנים רבים נערכה היטב לרפורמה, אך גם
)
In-House)
שם מספר מהמטופלים שמקבלים טיפול ללא עלות
הוא נמוך יחסית, ומטופלים רבים מופנים
למסלול השר”פ.
משמעותו של מנגנון שר”פ היא גם
שהקופות לא מפתחות מרפאות
רב מערכתיות. אחד מיתרונותיו של
המגזר הציבורי היה תמיד היכולת שלו
להעניק טיפול רב מערכתי ורב צוותי
למטופלים. חשיבה משותפת של
פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי,
מרפא בעיסוק וכדומה. דווקא
המטופלים עם המצוקה הגדולה יותר
זקוקים למענה זה. לעתים קרובות
מודל העבודה בקופות הוא של קליניקה
פרטית. לדוגמא, באחת הקופות מתוך עשר שעות משרה,
הפסיכולוג נדרש לבצע מגעים “ישירים” מול המטופלים
שעות. ישנם כאלה שיטענו שהדבר מאפשר יותר
10-8-
כ
“מגעים” ויותר “טיפול”. עם זאת, מניסיוננו אנו יודעים
שהפסיכולוג גם נדרש לזמן על מנת לחשוב את נפשו של
המטופל ולעבד את התכנים העולים בטיפול. לעתים קרובות
בסיוע של מדריך או קולגה. בסופו של דבר, אולי נערכים יותר
“מגעים”, אך איכות הטיפול שמקבל המטופל נמוכה יותר.
חשוב לציין, שאין בקופות תקינה עבור פסיכולוגים. קופות
החולים כלל אינן מחויבות להעסיק
אותנו. ישנו חשש סביר שהצורך
מבוגרים
4%(
לעמוד ביעדי הרפורמה
ילדים), לצד היעדר חובה לספק
2%-
ו
פסיכותרפיה, יוביל לפתרונות שונים
אשר אינם עולים בקנה אחד עם
טובת נפשו של המטופל. לדוגמא,
ישנן מרפאות בקופות שבאופן מוצהר
אינן מספקות פסיכותרפיה פרטנית
עבור ילדים ומבוגרים, אלא קבוצתית
בלבד. פסיכתרפיה פרטנית מקבל
רק מי שהממון מצוי בכיסו ויכול
לפנות להסדר המטפלים העצמאיים.
במקומות שונים עולה הרעיון לבצע
” בפסיכותרפיה.
overbooking
“
כלומר, כל מטפל יזמין יותר מטופלים
ממה שהוא יכול לראות ביום נתון
על מנת “לכסות” על מקרים של
ביטולים. אפשרות נוספת היא קיצור
השעה הטיפולית בחצי. כמו כן, ישנו חשש שייעשה
שימוש אינטנסיבי בטיפול פסיכיאטרי-תרופתי על חשבון
פסיכותרפיה.
בכירי משרד הבריאות מתגאים בכך שהרפורמה בבריאות
54,000-
הנפש הביאה לכך שמספר המטופלים עלה מ
. זאת, לאחר שהתקציב
130,000-
ל
לטיפול אמבולטורי הוכפל בערך פי
. עולה השאלה, כיצד ייתכן שטרם
4
איש טופלו ללא
54,000
הרפורמה
עלות בשירות הציבורי (חלק משמעותי
מהם בפסיכותרפיה), ואילו לאחר
החלת הרפורמה וריבוע התקציב,
מספר המטופלים גדל במעט יותר
מפי שניים, אך חלק משמעותי של
המטופלים החדשים משלמים על
הטיפול מכיסם?
כעת, נעבור לבקר במערך הממשלתי,
ונראה שתמונת המצב עוד יותר
מורכבת.
תחנה חמישית: המערך הממשלתי
במשך השנים מערך תחנות בריאות הנפש הממלכתי היווה
את “ביתם” של הפסיכולוגים (בעיקר הקליניים) בשירות
הציבורי. החשיבה במערך זה הייתה פסיכולוגית בעיקרה
ובמסגרתו של מערך זה הוכשר וגדל דור העתיד. בחודשים
ובשנים שקדמו להחלתו של מתווה הרפורמה הובטח על
ידי בכירי משרד הבריאות שמערך זה
ימשיך לפעול. הרי הרעיון הוא להוסיף
מטופלים, ולא להעבירם מהתחנה
הממשלתית לקופת החולים. לאחר
, התחנות הממשלתיות נהיו
1.7.15
לספקיות של הקופות. הקופות
ש”ח עבור
120-
משלמות לתחנות כ
מגע בממוצע (כתלות בסוג המנוי).
תשלומים אלו אמורים לממן את
פעילותן של התחנות.
אני מזכיר, שהקופות עצמן אמורות
לבנות ולנהל מרפאות אורגניות על
ש”ח למגע. מנגד,
230
פי תחשיב של
התחנות מצופות לעמוד באותה
המשימה בתקציב נמוך בהרבה.
המשמעות היא קיצוץ בישיבות
צוות, בהכשרות, בסמינרים, בחשיבה
מערכתית, בעבודה מערכתית סביב
המטופל ועוד. כלומר, הנמכת איכות
הטיפול שאותה המטופל מקבל. מעבר לכך, משרד הבריאות
אינו מסתיר את השאיפה לסגור את התחנות כמה שיותר
מרפאות המסונפות
11-
מהר. רק בימים האחרונים נודע ש
כיצד ייתכן שטרם הרפורמה
איש טופלו ללא
54,000
עלות בשירות הציבורי
(חלק משמעותי מהם
בפסיכותרפיה), ואילו לאחר
החלת הרפורמה וריבוע
התקציב, מספר המטופלים
גדל במעט יותר
מפי שניים, אך חלק משמעותי
של המטופלים החדשים
משלמים על הטיפול מכיסם?
46