47 / 68
פסיכואקטואליה
47
לבית החולים באר יעקב עומדות להצטמצם לארבע מרפאות
בלבד.
לא עברה שנה שלמה מאז החלתה של הרפורמה בבריאות
הנפש, והמשרד מסיר את ידיו מהאחריות להכשרת דור
משרד
1.6.16-
העתיד של הפסיכולוגים. לאחרונה פורסם שמ
הבריאות יממן את העלות של שליש
שעות
7(
מלגה עבור כל מתמחה
הכשרה), והמעסיק יידרש לממן את
שני השלישים הנותרים. הטענה היא כי
המתמחה “יכסה” את עלות ההעסקה
שלו באמצעות המגעים הטיפוליים. אין
זה ברור כיצד התחנות הממשלתיות
הקורסות מבחינה כלכלית, אמורות
משרה עבור כל
2/3
לממן לפתע מכיסן
מתמחה, ומה התמריץ שלהן לעשות
זאת. מנכ”ל משרד הבריאות התחייב
להעניק “רשת ביטחון כלכלית”
לתחנות שייכנסו לגירעון עקב השיטה
החדשה. עם זאת, נראה שהוא התחייב
לכך כיוון שהוא מודע לתוכנית לצמצם באופן דרסטי
את המערך הממשלתי ולסגור אותו. לכאורה, שיטה זו אינה
קשורה לרפורמה. אולם ללא המעבר לתחשיב כלכלי, לא היה
אפשר לדרוש מכל מתמחה “לכסות” את
עלות העסקתו. הגישה שמכפיפה את
הנפשי לכלכלי היא זו שמאפשרת
את הטיעון שעל המתמחה לממן את
עצמו. הדבר לא היה אפשרי לביצוע
טרם הרפורמה.
ומה אומרות הקופות על התוכנית
החדשה? תודה, אבל לא תודה. כללית
כבר הודיעה שלא תעסיק מתמחים
במסגרת המודל החדש. הקופות
במהותן הן חברות ביטוח. זה לא
שלהן להחזיק מערכי הכשרה
DNA
ב-
של פסיכולוגים. עםהסרתהתמריץשל
מימון התקן על ידי משרד הבריאות, הן
יעדיפו להעסיק פסיכולוגים מומחים,
עובדים סוציאליים או מאמנים, ולא לקחת על עצמן את
האחריות למערך ההכשרה.
סיכום
בסיומו של המסע בנבכי הרפורמה בבריאות הנפש, אני מגיע
למסקנה העגומה שהפסיכולוגיה במובן הרחב של המילה,
והפסיכולוגים עצמם, נותרים ללא בית בשירות הציבורי.
בזמן שאנו מתווכחים על חובת בחינה או אי חובת בחינה
על הרורשך, המקום שלנו במערך הציבורי נעלם. ואם אנחנו
נעלמים, אז גם הנפש נעלמת, והמטופלים לא מקבלים
את הטיפול הראוי. בחודשים האחרונים מתנהלים דיונים
בתוך עולם הפסיכולוגיה סביב הרפורמה. ישנם הטוענים
ששורש הרע טמון בהתנגדות ההיסטורית של פסיכולוגים
לרפורמה. אחרים טוענים שאם היינו
עובדים יותר על פי טיפולים מבוססי
ראיות אז מקומנו היה נשמר. אחרים
מסבירים שהבעיה נעוצה בחוסר
היעילות של התחנות הממשלתיות,
ושיש צורך לקצץ בהדרכות ובסמינרים
וכך “להוכיח” את יעילותנו לממסד
הרפואי. לפתע, הדרכה, סמינר
וחשיבה צוותית הופכים מהכרח
שעליו מבוסס המקצוע למותרות.
סביר להניח שחלק מהטענות נכונות
במידה כזו או אחרת. עם זאת, השקט,
ההכנעה וההאשמה העצמית שבהם
אנו מקבלים כמגזר את סגירתו של
מערך בריאות נפש שבו יש לנו מאות תקנים, ללא חלופה
הולמת בקופות, מעוררי תדהמה. תופעה שאין לה אח ורע
בעולם השירות הציבורי.
מה אפשר לעשות? להתאחד, לשוחח,
לשתף פעולה. יש הרבה גופים
שפעילים בתחום הפסיכולוגיה:
הפ”י, איגוד הפסיכולוגים הקליניים,
פורום הפסיכולוגים והעו”סים למען
רפורמה מיטיבה, צוות מאבק השכר
למען הפסיכולוגיה הציבורית, המח”ר,
אופקים, האקדמיה ורבים נוספים.
באם כל הללו יפעלו יחדיו יהיה אפשר
לשפר באופן משמעותי את מתווה
הרפורמה, לקבוע תקינה לפסיכולוגים
בקופות, להגדיל את שעות ההדרכה
המינימליות עבור מתמחים, לחתום
על הסכם קיבוצי מיטיב עם משרד
הבריאות, לשכנע חברי כנסת רבים
התומכים במטרתנו להניע תהליכי חקיקה שבהם תעוגן
הזכות של האזרח לטיפול נפשי ראוי ועוד. לבסוף, בשנה
האחרונה, במסגרת הפעילות שלי בארגון “בנפשנו”, הבנתי
כמה כוח ישנו לקומץ אנשים נחושים הפועלים יחדיו. הגענו
לתוצאות מרשימות בכנסת, בתקשורת, בבית המשפט. ככל
שנהיה רבים יותר, נוכל לקדם את הנושאים החשובים לנו.
הצטרפו אלינו.
הקופות במהותן הן חברות
ביטוח. [...] עם הסרת התמריץ
של מימון התקן על ידי משרד
הבריאות, הן יעדיפו להעסיק
פסיכולוגים מומחים [...] ולא
לקחת על עצמן את האחריות
למערך ההכשרה