31 / 68
פסיכואקטואליה
31
התחלה חדשה, על משכורת גבוהה יותר וכו’). קושי זה פגע
הן ביכולתו להפיק את המרב ממקום עבודתו הנוכחי, והן
במצב רוחו.
אפשר לומר שמבחינת הדינמיקה שתוארה במאמר זה בין
ארגון האישיות לשלבי האבל, התנהלותו של ש’ הצביעה
בהחלט על קווי אישיות פרה-אדיפליים עם הגנות בדגש
סכיזואידי-פרנואידי. בלטה חשדנות כלפי הסביבה וייחוס
כוונות להכשילו. כל תסכול לווה בתחושת נחיתות, כעס
והשפלה. בקשר איתי הופיע כעס
והיעדרויות, בכל פעם שניסיתי להתבונן
על חלקו במצב שנוצר. מבחינת שלבי
האבל לפי קובלר-רוס, בלטה תנועה
מעגלית חוזרת על עצמה בין הכחשה
(שבכלל הייתה לו בחירה), לכעס
(מתנכלים לו), למיקוח (אולי אפשר
לחזור לצומת שבו נעשתה הבחירה)
ודיכאון (הבנה שאי אפשר כבר לשנות
ואין יותר למה לצפות).
שלב הקבלה (השלמה עם המצב
הקיים ומיצוי המיטב שבו) לא היה
זמין. בלט כי ארגון האישיות עיכב
התקדמות בתהליך האבל. מצב
זה חייב התאמות בגישה הקלינית.
תחילה נדרשה אמפתיה והכלה של
תוכני העברה והעברה נגדית, שלא
Kohut,
תמיד היו פשוטים לעיכול (
). בשלב
1971, 1977; Benton, 2014
מאוחר יותר, כאשר נפתח בהדרגה
Ogden,
מרחב להתבוננות (“השלישי”,
), אפשר היה לשלב פירושים. התקדמות איטית
1997
זו ביכולת להכיל אמביוולנטיות ולקחת אחריות, עזרה לש’
להשלים עם תוצאות החלטתו ולממש את הפוטנציאל
הגלום בה. מצב רוחו השתפר ותפקודו בעבודה חזר לרמתו
הקודמת.
דוגמא שנייה:
ג’, אלמנה בשנות השישים. הגיעה לטיפול במצב רוח ירוד
ודיווחה על הסתגרות, עייפות וירידה במוטיבציה. לדבריה,
ייתכן שהקושי הנוכחי קשור לשינוי משמעותי שיזמה לפני
כשנה. היאמכרהאתביתה (ביתפרטי גדולעם גינה), ובמקומו
קנתה דירה קטנה שתתאים לצרכיה כאדם מבוגר. המעבר
נעשה מיוזמתה. ציינה שהתלבטה רבות לפני ההחלטה:
מצד אחד, הבית הפך גדול מדי והתחיל להיות קשה לתחזקו.
מצד שני, דירה קטנה תהיה אמנם נוחה יותר, אך לא תאפשר
לבנותיה ולנכדיה לישון אצלה כבעבר. לבסוף, מצבה הרפואי
המידרדר הכריע את הכף לכיוון המכירה. ציינה כי בשלב
ראשון לאחר המעבר נהנתה מאוד מדירתה החדשה.
מקומה נוח מבחינת התחבורה, קרוב לחברותיה ולמרכזי
התרבות האהובים עליה. יחד עם זאת, ציינה שלאחרונה
“נחת עלי דיכאון” ולמעשה כבר אינה יכולה ליהנות מכל
היתרונות הללו. הוסיפה כי סיפרה על כך לחברות וכולן היו
בדעה כי החלטתה הייתה נכונה וכי מצב הרוח קשור למשהו
“בראש שלי”. מתחילת עבודתנו המשותפת, היה ברור כי
לארגון האישיות של ג’ מאפיינים דפרסיביים ואדיפלים. מצד
אחד בלטה יכולת להכיל אמביוולטיות
תוך מוכנות להתבונן על תהליכים
פנימיים. מצד שני, בכל זאת, תהליך
האבל בעקבות מעבר הדירה לא
התקדם לשלב ההשלמה. במהלך
הטיפול התברר כי מעבר הדירה עורר
בג’ תחושת אשמה חריפה. תחושה זו
לא הייתה זמינה ברובד המודע. היא
באה לידי ביטוי בעקיפין דרך “עונש”
שהתבטא בחוסר יכולתה ליהנות
מדירתה החדשה. ה”עונש” התברר
שהתקבל מפני ה”אגואיזם” שלה ועל
ש”שוב” הפקירה אחרים כדי להיטיב
עם עצמה. במפגשים הטיפוליים עלו
תכנים משמעותיים מעברה. ג’ נזכרה
בעימותים כואבים שהיו לה בגיל
ההתבגרות עם הוריה לגבי חיי החברה
שלה. היא רצתה אז לבלות כמה שיותר
עם החבר’ה, בעוד הוריה האשימו
אותה באנוכיות על כך שמפקירה את
אחותה שסבלה מקשיים חברתיים.
רגשות אשמה מודחקים אלו עלו מחדש כלפי הבנות והנכדים
עם מעבר הדירה. בקשר איתי הופיעה אשמה בכל פעם
שביקשה לשנות פגישה כי היה לה קונצרט או הצגה. עיבוד
תכנים אלו אפשר לג’ להכיל בו בזמן הן אשמה על האובדן
שנגרם לבנותיה ממכירת ביתה, והן לגיטימציה לזכותה לבחור
בשינוי שהתאים לה. התהליך הסתיים כשג’ הצליחה להחזיר
לעצמה את היכולת ליהנות מדירתה החדשה, ואף לארח בה
את בני משפחתה.
דיון
בשתי הדוגמאות שהובאו לעיל, הפנייה לטיפול נעשתה
בשלב שלאחר ההחלטה. בלט קושי להכיל את האבל על
האפשרות שאבדה כדי לממש את יתרונות הבחירה. היכולת
לצלוחאתגר זהבשלוםהושפעהמיחסי גומלין בין שני ממדים:
רמת ארגון האישיות וקצב ההתקדמות בשלבי האבל. נראה
שככל שארגון האישיות נוטה לכיוון פרה-אדיפלי (דוגמא