לזכרה של ד"ר יוכי בן-נון

12 / 60

הסתדרותהפסיכולוגים בישראל
12
יוכי, גיסתי
את בעלי המנוח, ורדי בן יעקב, אחיה הבכור של יוכי בן נון, פגשתי
בחדר החדשות של העיתון 1978 בוקר אחד בקיץ של שנת
“מעריב” שבו התחלתי אז לעבוד כעורכתחדשותמתלמדת. ורדי,
בעברו איש “קול ישראל” ואחרי כן עיתונאי-עורך ב”מעריב”, היה
איש חדשות וותיק. מאז אותה שעת בוקר מוקדמת בה ראינו
לראשונה האחד את השנייה, ויותר נכון לומר מאז אותה שעה
שתיים לפנות בוקר, השעה שבה התחילו בימים ההם לערוך את
עמודי החדשות של העיתון, כמעט שלא נפרדנו.
אחרי כמה חודשים של היכרות ובחינה הדדית מדוקדקת
וקפדנית, שכן לשנינו היו מערכות יחסים קודמות, החלטנו שיש
לקשר סיכוי של ממש, וחשבנו שאולי
יהיה נכון להכיר אחד לשנייה את בני
המשפחה הקרובה.
יוםאחדהביאאותי ורדי לביתמשפחתו
ברחוב הירקון בתל-אביב, אזור שהיה
אז מתפורר ומפוייח, רועש ומאובק,
ובתיו ברובם מטים ליפול. הבית עצמו,
בנוי בסגנון אקלקטי שהיה לי קשה
לאפיינו, עם דקלים גבוהים ודקים
בחזיתו, נבנה בידי אביו של ורדי ואחד
מדודיו, ולא דמה לשום בניין אחר בתל
אביב.
בדירה בקומה השנייה פגשתי את יהודית בן יעקב, אמו של
ורדי, וגם איתה הייתה זו חווייה של אהבה ממבט ראשון. יהודית
הייתה אשה מיוחדת, חכמה ומופלאה, שאם אומר שיוכי ירשה
רבות מתכונותיה, קוראי חוברת זו יבינו בוודאי את סוד הקסם.
את יוכי ובעלה איציק בן נון, הורים לאלה, פגשתי כמה חודשים
אחרי כן, בביתם של רפי ומתי, אחיו היותר צעיר של ורדי ואשתו.
יוכי נשאה אז את בנה הצעיר יונתן, יוני, וכעבור זמן לא רב ביקש
1979-ממני ורדי להסיע אותו לבית החולים שבו הוא נולד. ב
נסעו יוכי, איציק, אלה ויוני לארצות הברית, שם השתלם איציק
הגינקולוג ברפואת פריון. עם שובם ארצה השתקעו ברעננה,
ושניהם החלו לעבוד בבית החולים מאיר בכפר סבא.
מאז נעשינו למשפחה - ורדי ואני, יהודית אמו, איציק ויוכי
וילדיהם, רפי ומתי ובניהם. היחסים בינינו לבין יוכי ואיציק היו
קרובים במיוחד. היו לנו נושאי עניין משותפים רבים, נסענו
יחד לקונצרטים של מוסיקה קלאסית במקומות שונים בארץ
ובעיקר שוחחנו, בדרך כלל תוך הסכמה - חוץ מאשר על אוכל
- תורת הגסטרונומיה והמטבח המשובח וחשיבותה בחיי כולנו,
נושא שיוכי ואיציק לגמרי לא העריכו ואנחנו התמחינו בו ואף
כתבנו עליו בעיתון. גם העמדות הפוליטיות שלנו לא ממש תאמו
ולעתים גררו ויכוחים שלרוב הסתיימו בחיוך, בדיחה, עקיצה
(בעיקר מצד ורדי, שבאופיו היו קווים אירוניים וסרקסטיים
בולטים) ובהשלמה.
.1994 ורדי אובחן כחולה בסרטן מסוג מיאלומה נפוצה בשנת
הרופאים אמרו לנו שהמחלה חשוכת מרפא וסופנית, שטיפולים
עשויים, אולי, לדחות את מעט את הקץ אבל לא למנוע אותו.
בשניםשלאחרמכן הואטופל בתרופותשונותשעיכבו במעטאת
,2004 התפתחות המחלה אבל היא התפרצה במלוא עוזה בשנת
היא הייתה הציר שסביבו 2007 ומאז ועד למותו בחודש ינואר
סבבו חיינו. אני פרשתי מעבודתי כעיתונאית והקדשתי כל רגע
מזמני לטפל בו ולשהות במחיצתו. יוכי ואיציק עזרו ותמכו.
החודשים האחרונים של חייו היו מלאי
סבל מזעזע שהוא נשא בגבורה. הוא
מת בהוספיס של בית החולים שיבא
.2007 בינואר 14-בתל השומר ב
ימים ספורים לאחר מותו של ורדי
אובחן איציק כחולה בסרטן קיבה
מפושט ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
יוכי ואני התאלמנו כמעט באותו זמן.
מאותה סיבה: סרטן.
בשנים שלאחר מכן נשאה כל אחת
מאיתנו את כאב האובדן ואת האבל
בדרכה. יוכי המשיכה לעבוד בבית החולים. התראינו לעתים
מזומנות. הלכנו יחד לקונצרטים, להרצאות, ובהמשך גם לטיולים
משותפים. פעם-פעמיים בשבוע לפחות שוחחנו בטלפון, שיחות
פתוחות מאוד, כנות, על הנושאים האישיים ביותר, בלי מגבלות
ובלא להסתיר או להסוות שום רגש, גם הקודר, הקשה והכואב
ביותר.
בשנים האחרונות התקרבנו עוד יותר. הפגישות והשיחות תכפו.
דיברנו לפחות פעם ביום וחלקנו מחשבות בכל נושאי החיים.
וחידוש: גם על כלבים שוחחנו. לפני כמה שנים אלה אימצה
אלה כלבה, ג’יני, ויוכי, שכמו אמה לפניה סלדה כל חייה מכלבים
ואפילו פחדה מהם, התאהבה. אני, כמי שגדלה בחברת הולכי
על ארבע, הופתעתי ושמחתי לצפות ביחסים החמים שנרקמו
בין השתיים.
. “זו הייתה 40- יוכי חלתה בסרטן השד סמוך ליום הולדתה ה
המתנה שקיבלתי”, היא אמרה לא פעם בחיוך עצוב. אבל לרוב
היא כלל לא הזכירה את המחלה, הניתוחים, הטיפולים והכאבים.
לא בשנים הראשונות ולא בשנים שאחרי כן, שנים של מעקב
ובדיקות, בדיקות ומעקב.
והסרטן חזר. “התגלו גרורות”, היא אמרה, ושוב החל מחזור
עצוב, כואב ומייגע של בדיקות, תרופות וטיפולים - בתכיפות
על אמא, מאת הגיסה-דניאלה
עם ורדי ודניאלה בטיול בחו”ל