לזכרה של ד"ר יוכי בן-נון

לזכרהשל ד”ר יוכי בן-נון ז”ל

אהבה חדשה

“לו יכלה האהבה לרפא. לו יכלו החברות והידידות לבנות

לאדם חוסן גופני, לתת חיים, להאריך חיים...”

, הספד לחבר משפחה)

1.12.2012 ,

(יוכי בן-נון

יתכן שמהבחינה הפיזיולוגית אהבה אינה יכולה לרפא, אך

האם אינה יכולה לשפר ולו במעט חוסן גופני, להאריך חיים

ולהעניק אושר ותקווה?

בשנות חייה האחרונות מצאה אמא שלי אהבה חדשה.

אמאשלי השמרנית, הדוגמטית, אוהבתהנוסטלגיה וחובבת

ההרגלים הישנים, שטענה במשך שנים שאופי האדם איננו

משתנה, התאהבה. האהבה חדשה היתה חומה-לבנה,

נמוכה, נמרצת, סקרנית והולכת על ארבע. הכלבה ג’יני

(שאימצה אחותי).

והאהבה החדשה התעוררה לא רק כלפי ג’יני, אלא גם כלפי

כלבים מכרים מזדמנים ברחוב, בשעות הטיול, כלבי אורחים

וקרובים וידידים אחרים על ארבע. מי שלא הכיר אותה לפני

כן יתקשה להבין את גודל המהפך: אמי, שכשהייתי ילד

מעולם לא שעתה לתחנוני להכניס כלב הביתה, שסלדה

מנבחנים למיניהם ומכל אפשרות של גילוי שערת פרווה

על השטיח הפרסי שבסלון, לגמרי הפכה את עורה. שגרת

יומה הקבועה השתנתה במהרה ונוספו לה טיולים יומיים

ארוכים עם ג’יני בגן הציבורי, ליטופים בבטן וגירודים

מאחורי האוזניים, פרוסות פסטרמה משובחת שהיו תמיד

במקרר כצ’ופר בין ארוחות, וגוש פרווה לחימום הרגליים

מתחת לשמיכה.

בשנותיה האחרונות מצאה אמא שלי תחום עניין חדש

שהיה זר לה כל חייה - הכלבים. וכדרכה, היא למדה אותם,

חקרה אותם, קראה עליהם, והחליפה איתנו דעות, ידיעות

וסרטונים מצחיקים עליהם. השינוי היה עמוק. נדמה היה

שהעצב שאפף אותה מאז מות אבא מתחיל להתפוגג.

כשנולד יואב, בנה של אחותי, התווספה לחייה אהבה

אחרת, חדשה אף היא, עמוקה ורחבה ועצומה, אבל זו לא

שינתה את רגשותיה כלפי ג’יני והצפייה ביחסי הגומלין

שבין התינוק הגדל לבין הכלבה הייתה אחד מהנושאים

שעניין והעסיק אותה עד ימיה האחרונים.

עריכה ותוספות: דניאלה בן יעקב

על אמא, מאת הבן-יוני

1979

הברית של יוני, יולי

2013

אמא ומיילו, חבר נוסף על ארבע, מאי

1980

בארה”ב (אוגוסטה ג’ורג’יה), סביבות