31 / 68
פסיכואקטואליה
31
על גבי קריאה ב"עתידה של אשליה"
*
וב"משה האיש ואמונת הייחוד"
גבריאל דהאן
), מלמד ברשת הלאקאניאנית ומייסד
GIEP/NLS
גבריאל דהאן הוא פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי, חבר בקבוצה הישראליתשל האסכולה הלאקאניאנית (
תפס"ן.
*זהו חלקו הראשון של מאמר בן שני חלקים. החלק השני מוקדש לחיבורו של פרויד "משה האיש ואמונת הייחוד".
האיש האחד - האל האחד - המסמן האחד: אלה העניינים
שחילצתי מתוך העושר החבוי בשני הכתבים הללו של פרויד
האיש. גרסאות של אחד בחסותה של הפנייה אל יסודות של
הקולקטיב אשר מופיע תחת שמות מגוונים: תרבות, עם, דת,
קבוצה, פילוגנזה וכן הלאה - גרסאות של ״כולם״, של ״כולנו״.
לבטח נוכל להכיר ללא קושי מיוחד בכך שמסמן כמו ״כולנו״
הוא אף מסמן של אחד. העברית מספקת לנו במקרה הזה, כמו
במקרים רבים אחרים בפסיכואנליזה, את התמיכה השפתית
בביטוי ״כולם כאחד״. תכף ומייד נוכל להכיר גם בכך ש"אתם"
הוא לא פחות אחד ממסמני האחד מאשר ה"כולנו" או ה"אני"
או ה"אנחנו" או ה"הם": למעשה אנו נוכחים לדעת שהדקדוק
שלנו, עם כל רצונו הטוב, לא מצליח להיחלץ לאמיתו של דבר
לעולם מהיותו לכל היותר גרסאות, או הטיה של גרסאותיו של
האחד. זהו דקדוק שנוכל לומר עליו שהוא מונותאיסטי ללא
תקנה. זהו אולי אחד מן היסודות שהובילו לקשיים ולפרדוקסים
בלוגיקה שכפופה בסופו של דבר לדקדוק כלשהו. יש להדגיש,
ה"אתם" או ה"אנחנו" אינם גרסאות של האחד רק משום שהם
ריבוי של אחדים מנקודות מבט שונות, או משום שנקודת המבט
היא תמיד האחד, כי אם דווקא משום שהם אחדות אף שמדובר
בריבוי. אני מתעכב על עניין זה משום שהוא לכל הפחות מרמז
על אחד מענייניו של פרויד ב"עתידה של אשליה": היחס שבין
היחיד לבין הקולקטיב, או החברה בכללותה, והיחס אל שאלת
הדת והמונותאיזם.
ראו היכן ממקם פרויד את הדת:
״... הפריט החשוב ביותר ברשימת המצאי הנפשיתשל תרבות. זו
כוללת את הרעיונות הדתיים שלה במובן הרחב ביותר - במילים
, תרגום שלי).
Freud, 1927, p. 17
אחרות ... האילוזיות שלה״ (
המעניין הוא שהדת, או הרעיון הדתי במובנו הרחב ביותר,
מופיעים בתוך רשימה, לא של "שלושת הבלתי אפשריים"
(החינוך, השלטון, הפסיכואנליזה), כי אם של מה שהייתי מכנה:
"שלושת האפשריים". יש טעם לכנות זאת כך משום שבסופו של
דבר גם ברשימה של הבלתי אפשריים וגם ברשימה הזאת, של
מה שאני מכנה האפשריים, מדובר בגורלותיו של הסיפוק: בלתי
אפשרי או אפשרי. מדובר ברשימה שמופיעה תחת הכותרת
Freud, 1927,
(
ו
"the mental assets of civilization..."
של:
). ובכן, מהם "הנכסים המנטליים הללו של התרבות"? אלה
p.
12
הם נכסים אשר עומדים לטובת החברה, לצד העושר וחלוקתו.
אלה אמצעים שעומדים לרשות הציביליזציה בהגנה שלה על
עצמה - יש בהם אמצעים של כפייה ויש אחרים אשר נועדו
לפייס את בני האדם ולפצות אותם על קורבנם. מנגנון זה נשען
על תסכול, על העובדה שאי־אפשר לספק דחף, וכן על הוויסות
שבאמצעותו התסכול הזה נוסד - האיסורים או הוויתורים
שהאדם נאלץ לקיים אותם, וכך המצב שנוצר על ידי ויסות זה
הוא מצב של חסך.
את התרחיש הזה ניתן לתאר באמצעות מונח ההתענגות של
לאקאן. האנטגוניזם היסודי הבסיסי מצוי כביכול ביחסים שבין
היחיד באשר הוא לבין החברה או התרבות אשר נאלצת עקב
כך להגן על עצמה באמצעות מוסדותיה השונים, או כפי שאומר