Table of Contents Table of Contents
Next Page  35 / 68 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 35 / 68 Previous Page
Page Background

פסיכואקטואליה

35

לגמרי על המובן בפעולה שלה לנוכח ההתענגות. ההעמדה של

השקילות המוכללת ביחס להתנסות הפסיכואנליטית היא מה

"Se faire la dupe du père"

שלאקאן יכנה בהמשך:

כלומר, ״להסכים להפוך לפתי [או למרומה] של האב״. ברוח זו

נמצא בסמינר שלו את הדברים הבאים: ״... אין בנמצא אתיקה

לבד מלשחק את המשחק על פי המבנה של דיסקורס, וכאן

נוכל למצוא מחדש את הכותרת של השנה שעברה: אלה הם

הלא־מרומים, הללו שאינם משחקים את המשחק של דיסקורס

, תרגום

Lacan, 1974-75

כלשהו, שמוצאים עצמם במיצר״ (

שלי).

בפסיכואנליזה ... שם האב הוא אחד

מ״מכשירי״ הפעולה של המכונה

הפסיכואנליטית. שם האב הינו מסמן

, מסמן אדון אשר מאפשר

S1

מיוחד,

לייצר מובן מתוך ההתענגות

האופרציה האנליטית משמעה בפשטות לעשות שימוש

במספר מכשירים. האב הוא אחד מן המכשירים הללו, וכמוהו

. יש לחלץ את

a

גם ההעברה, הסובייקט המונח לידע, והאובייקט

האובייקט הזה, ואם זה נעשה כראוי ״מחלימים״. למרבה הצער

הקונסיסטנטיות הזאת לא מחזיקה מעמד מי יודע מה. אובייקט

זה מתפקד כאלמנט א־ריאלי החל מן הסטרוקטורה הפיקטיבית

של מה שקרוי "הסובייקט שמונח לידע", והוא למעשה מעבה של

התענגות דלת קלוריות, אמנם מלאת מובן, אחרי שמשתחררים

מן האלמנט הזה ומרגישים בריאים. זה בהקשר של שם האב

כמכשיר שגם ממנו ניתן להשתחרר. במיוחד אפשר לוותר על

האמונה בו. אפשר לוותר על האמונה בו, אך בפסיכואנליזה,

עד הודעה חדשה, שם האב הוא אחד מ״מכשירי״ הפעולה

,

S1

של המכונה הפסיכואנליטית. שם האב הינו מסמן מיוחד,

מסמן אדון אשר מאפשר לייצר מובן מתוך ההתענגות. הוא מה

שהופך את ההתענגות לניתנת לקריאה, את ההיסטוריה של כל

סובייקט אפשר לקרוא איתו כפי שבספר התורה קוראים עם

אצבע הקריאה.

אלא שהמונח "סינטום" מהווה נקודת חתך ביחס להיגיון זה

אשר הופכת

S1

בכך שניתן יהיה לחשוב על ההתענגות ללא ה־

אותה עד כה לניתנת לקריאה. זה למעשה מה שאנו יודעים

לכנות "הדחייה של שם האב": מסמן שחסר. הדחייה עצמה

היא המנגנון של הפסיכוזה החל מן הפסיכואנליזה. זוהי תשובה

. מכאן ואילך נוכל להיות עדים

G. Deleuze

לאנטי אדיפוס של

לניסיון להמשיך את הפסיכואנליזה באמצעים אחרים. לצאת

למה שלאקאן כינה פעם אחת מעבר ללא מודע. הלא מודע

הפרוידיאני הוא ״הסובייקט שמונח לידע״. כלומר ההנחה של ידע

בתוך ההתענגות, או במונחיו של פרויד ידע בתוך הסימפטום או

הדחף. ההנחה הזו הפרוידיאנית הכרחית על מנת שאפשר יהיה

להתחיל ממשהו. כמו בפיזיקה המתמטית, שגם בה עלינו להניח

ידע בממשי. זוהי הנחה מייסדת. מניחים ידע בהתענגות ואפילו

מניחים שההתענגות היא מן המסמן. הלא מודע הוא ידע שמונח

לו סובייקט, הוא מדבר, זה שונה מן הפיזיקה, שם לידע לא מונח

סובייקט, ״זה״ שותק.

1.

Freud, S. (1887-1902). Project for a Scientific Psychology, S.E. Vol. I, 1950.

2.

Freud, S. (1900-1901). The Interpretation of Dreams, S.E. Vol. V, 1953.

3.

Freud, S. (1927/1975). The Future of an Illusion. Trans. James Strachey. W.W. Norton & company.

4.

Lacan, J. (1969-1970). Le Séminaire, livre XVII, L’envers de la psychanalyse, Éd. Seuil, 1991, texte établi par Jacques-

Alain Miller.

5.

Lacan, J. (1973). Télévision. Autres écrits, Éd. Seuil, 2001, collection dirigée par Jacques-Alain et Judith Miller.

6.

Lacan, J. (1974-75). Le Séminaire, livre XXII, RSI, leçon du 19 nov. 1974, non

édite.gaogoa.free.fr

, le Séminaire de

Lacan.

מקורות