34 / 68
2019
אוקטובר
34
דרך הממשי של המיניות. השפה היא מה שבמישור שלה נעשים
הניסיונות הבזבזניים לייסד את היחס המיני - הפזרנות היא
עדות לכך שלכתיבת היחס הזה היא לא תגיע. אפשר שנתייחס
אל השפה כמה שמשגשג במישור של האין־יחס הזה מבלי
שנוכל לומר שהיחס הזה קיים מחוץ לשפה.
על כל פנים, אם נשוב לפרויד אפשר שנאמר את זאת:
באמצעות המסמן והמשמעות, ההומניזציה, כפי שמכנה זאת
פרויד, אפשר יהיה להפעיל כנגד העל־אדם האלים הזה ששוכן
אי־שם, אשר אותו אנו מכנים גם טבע, אותן שיטות שאנו נוהגים
לעשות בהן שימוש בחיים החברתיים שלנו: לפייס אותו, לשחד
אותו, להרגיעו, לשמחו ובכך גם לשדוד ממנו נתחים מכוחו.
הרי לפניכם המזימה החברתית העולמית של הפסיכואנליזה
וקרובותיה: לבסס את קיומה של הפסיכה כדרך להשיג אחיזת
מה במה שאינו ניתן כלל לכל אחיזה, כלומר, להעניק הקלה
כלשהי, אפשרות של סיפוק, בתוך ה"מרחב״ של הבלתי אפשרי.
כלומר, של האין־יחס.
לאלים תפקיד משולש: גירוש האימה של
הטבע, פיוס האדם עם האכזריות של
הגורל, במיוחד המוות ופיצוי על הסבל
והחסכים שחיי התרבות והחברה מטילים
על היחיד
פרויד מזכיר לנו שאין בזה עניין חדש בתולדותיו של הסובייקט
האנושי: ״קיים הפרוטוטיפ האינפנטילי שהוא המקור. ישנו הפחד
מפני האב יחד עם כך שלילד יש גם ביטחון בהגנה שלה הוא
יזכה מאב זה לנוכח סכנה מבחוץ - שני היסודות הללו נטמעים
זה בזה. ציר המשאלה פועל את פעולתו בהבניית המרחב
בדומה לאופן שבו הוא פועל בחיי החלום. הישֵן יכול להיות תפוס
ברגש מבשר רע של מוות, רגש שמאיים להפילו לתוך קבר. אלא
שעבודת החלום יודעת לעיתים לביים סצנה שתצליח להפוך
על פיו אפילו מצב מעין זה ולהציגו כמחזה של מילוי משאלה:
החולם יראה את עצמו בתוך קבר אטרוסקי עתיק שלתוכו
השתלשל כשהוא מאושר ומסופק, בשל העניין הרב שיש לו
בארכיאולוגיה, ובו הוא מוצא את אשר חיפש״ - כך בחלומו של
, תרגום שלי).
Freud, 1900-1901, pp. 454-455
פרויד (
באופן דומה, האדם הופך את איתני הטבע לא לדמויות רגילות
של בני אדם שאיתן הוא יכול לשאת ולתת כשווה בין שווים - בזה
לא ייעשה צדק עם הרושם שאיתני טבע אלה מותירים בו - כי
אם מעניק להם אופי של אב והופכם לאלים, מה שלדעת פרויד
איננו רק פרוטוטיפ אינפנטילי כי אם גם פרוטוטיפ פילוגנטי.
כך מעניק פרויד לאליםתפקיד משולש: גירושהאימהשל הטבע,
פיוס האדם עם האכזריות של הגורל, במיוחד המוות ופיצוי על
הסבל והחסכים שחיי התרבות והחברה מטילים על היחיד. אך
הבה ונבחן לרגע מהי ההומניזציה הזאת שעליה מדבר פרויד
ומהו הסיפוק הזה של רשימת האפשריים.
אנו בהחלט יכולים להבחין בכך שמדובר בשאלה של הידע,
המסמן וההתענגות. דבר מה בעולם של הטבע, על פי הצעתו
של פרויד, הופך להיות נסבל יותר, מפויס יותר, עבור ההוויה
המדברת, ככל שהוא מוחדר במסמנים אשר מספרים סיפור,
ויתרה מכך, אליבא דפרויד, גם מספרים את הסיפור של האב.
לאקאן מגלה לנו משהו מזה ב"טלוויזיה": ״ההתענגות שפרויד
מיחס למונח של תהליך ראשוני, יסודה בעצם במעברים הצרים
Lacan, 1973,
הלוגיים שבהם הוא מוליך אותנו בכישרון רב״ (
, תרגום שלי).
p. 515-517
לאקאן מתייחס עדיין אל הסימפטום כאל קשר של מסמנים,
וקשר זה של מסמנים נבנה לאמיתו של דבר כשרשראות של
״חומר מסמני״. זו למעשה רדוקציה של ההתענגות אל המסמן,
וההתענגות מתוארת באופן זה כבעלת קונסיסטנטיות לוגית,
כלומר, היא בלוגיקה, כלומר, היא במסמן. זה גם מה שלאקאן
שהוא גרסתו לאובייקט הפרוידיאני,
,a
יאמר על האובייקט
כקונסיסטנטיות לוגית - כלומר הוא שלוחה של ההתענגות
הזאת ההומאוסטטית. לכן, יאמר לאקאן, שהתהליך הראשוני
בלא מודע, אצל פרויד, הוא דבר מה שמתפענח, ולא שמתקדד.
כלומר, אין מדובר עוד בתאוריה של המסמן שנתפס באמצעות
האופרציה של ״פינוי״ של ההתענגות, אופרציה אשר ממנה נושר
כדבר שחומק מן הלכידה של ההתענגות באמצעות
a
האובייקט
המסמן, כי אם בשקילות גלובלית של ההתענגות והמסמן.
האובייקטהזהשהתפרסםבזכותהיותו שאריתשל הפעולה, כפי
שנוכל לראות עדיין גם בנוסחאות של הדיסקורסים של לאקאן
), כבר לא קיים בפרספקטיבה
Lacan,1969-70, p. 12-15
(
הזאת. תחת זאת מופיע הסינטום. כלומר, על רקע ההתענגות
הגלובלית, השקילות המוכללת, מופיעה התענגות אחרת שהיא
מחוץ למסגרת, כמרכיב שעושה רלטיביזציה של השקילות
הזאת.
Freud
כדי להיווכח בזאת די אם נעיין ״בפרויקט״ של פרויד (,
): רשתות על גבי רשתות, אותיות
1887-1902, pp. 283-397
ומילים - ממלכה של מסמנים לשם הרישום של ההתענגות
שזורמת בעצבינו ובבשרנו. בפסיכואנליזה, כפי שהיא פועלת,
ההתענגות היא מן המסמן. הסינטום מעלה בדיוק את השאלה
על אודות מה שהיא ההתענגות הזאת ללא הפסיכואנליזה.
האופרציה הפסיכואנליטית לא יכולה להרשות לעצמה לוותר