פסיכואקטואליה

פסיכואקטואליה

כמקום שומר ונותן חיים ולא כמקום מבודד ומנתק, הופכת

האם באחת את שמלתה המפויחת והמוכתמת, כמו שמלת

השבת של חנהל’ה, לשמלה שזורה בחרוזי זהב מפיקים

יצירה ומשחק.

כך, היא מתייצבת עבור בתה כזולתעצמי אידיאלי - מרגיעה,

נותנת פרספקטיבה, תקווה, אנושיות ונורמליות. היא גם

מציעה ראייה חיובית ואופטימית אשר בוחרת להדגיש את

מה שיש. יותר מכך, אמה מעזה להציע לה עמדה קוואנטית

- כמו שאני רואה את העולם, כך הוא. אנחנו בוראים את

העולם, את הדבר שישנו כרגע. עמדה כזו, בוראת מציאות

חדשה ומבטלת את ממד הזמן של עבר והווה והופכת את

“לא היה חסר דבר” ל”לא חסר דבר” שהוא מעבר לזמן, מעבר

לשבר, ובכך משיבה את השלמות בינה לבין בתה, ומחזירה

את האפשרות להתקיימות שלמה ולא שבורה.

הסיפור שכתבה זהבה, נע במרווח שבין ה”חסר” ל”לא חסר

דבר”. אוסטרויל מביאה בהקדמה לספרה “פתרונות פתוחים”

שני ציטוטים:

“אנחנו מחפשים את החסר שתובע תיקון, את הכאב שדורש

היענות והבנה”, אמר המטפל בגישת העצמי.

“אנחנו מחפשים את היש ואת מה שאפשר לבנות אתו”, אמר

המטפל האסטרטגי.

בבלי דעת מתייצבת האם עבור בתה מתוך שתי העמדות

הטיפוליות, העמדה ברוח פסיכולוגיית העצמי והעמדה

האסטרטגית.

קולקה מציין שניתן להתייחס לשאלת הטרגיות בהגותו של

קוהוט דרך ממד המטריצה האמפטית, אותו קונטקסט ייחודי

בין אדם לרעהו שמתוכו נברא ומתחולל העצמי האנושי:

“היום אנחנו יכולים לקבוע כי הטרגיות של האדם הטרגי אינה

ממהותו של האדם גם אם היא חלק אורגני מחייו בפועל,

והיא מותנית באיכותו של היחס האנושי שבתוכו מונח האדם

לאורך כל חייו: זמינותו השופעת והזורמת של יחס אמפטי

היא המבטלת את הטרגיות של האדם, היעדרו של היחס

האמפטי או שברים במהלכו הזורם הם סיבתו והגדרתו גם

יחד של האדם הטרגי”.

והוא מוסיף עוד: “לא רק שהטרגיות אינה חייבת להיות בת

לוויתה של כל התפתחות, היא אף יכולה לפנות את מקומה

.)2005 ,

לחיים מתוך שמחה” (קולקה

* * *

לראשונה פגשתי בזהבה כשהתחלתי את לימודי לתואר שני

בפסיכולוגיה חינוכית, במהלכם כתבתי אצלה את עבודת

הגמר. כשהצטרפתי לשפ”ח ירושלים השתתפתי בקבוצת

מדריכי סטודנטים בהנחייתה ובהשתלמויות שנתנה על

תאוריית העצמי. קשרינו התהדקו והפכו לאישיים על אף

פער הגילים בינינו. זהבה, שלא היו לה ילדים, הפכה לחברה,

שכנה, בת בית וקרובה לילדי ולמשפחתי.

המפגש עם ספרה “פתרונות פתוחים” היה ועודנו משמעותי

עבורי. שלוש תמונות נחקקו בתוכי -

תמונה ראשונה, זהבה ואני מטיילות בשבילי הגבעה

הצרפתית, שכונת מגורינו. אני בהריון מתקדם עם בני הצעיר,

והיא משתפת אותי בהתלהבות בהתהוותו של הספר בתוכה.

כך, מתוך הקרבה בינינו, הייתי עדה לאופן שבו הספר קרם

עור וגידים, התהווה ויצא אל העולם.

תמונה שנייה, אני מקבלת ממנה טיוטה ראשונה של הספר -

קלסר עם דפים מודפסים - שבועות ספורים לאחר לידת בני.

אני, שהייתי משוקעת כולי באמהותי, לא יכולתי להתמסר

כיאות אל הספר. קראתי את הטיוטה כמיטב יכולתי ומסרתי

לה את מחשבותי, אך ידעתי שאני עדיין לא מבינה את מלוא

ערכו עבורי ועבור אחרים.

תמונה שלישית, בשנים שלאחר מותה, ספרה מונח

דרך קבע על שולחני, אליו אני חוזרת שוב ושוב ללימוד,

הוראה, הדרכה. במיוחד חקוקים בתוכי כמה רגעי קושי,

עם מטופלים מורכבים, שהפגישו אותי עם מגבלותי

כמטפלת. ברגעים אלה נהגתי לפתוח את הספר בעמוד

כלשהו, אקראי, ולקרוא בו. הקריאה החזירה אותי לאט אל

השקט והרוגע ואפשרה לי לחזור אל מטופלי. אני זוכרת

בבירור את הרגע שבו הבנתי שהספר הזה עבורי הוא

זהבה. זולתעצמי שמלווה אותי כבר שנים רבות מרחוק,

וגם מקרוב.

מקורות

). פתרונות פתוחים, טיפול פסיכולוגי בילד ובסביבתו. הוצאת שוקן. ירושלים ותל-אביב.

1 1

1995( ’

אוסטרויל, ז

אוסטרויל ז’ וכהן, א’ (תשמ”ט). הנחיית קבוצות מחנכים בנושאי בריאות נפש, ירושלים , הוצאת מאגנס.

2 2

3 3

25-17 ’

). פסיכותרפיה בילדים עם לקויות למידה: “שני כדורים וקלף אחד מנצח”. פסיכואקטואליה. עמ

2016

מור י’ (יולי

4 4

77-35 ’

). על אומץ-לב. מתוך: פסיכולוגית העצמי וחקר רוח האדם. תולעת ספרים. עמ

2007/1970( ’

סקוהוט, ה

5 5

52-13 ’

). בין טרגיות לחמלה. הקדמה בתוך: קוהוט, ה’. כיצד מרפאת האנליזה?. תל אביב: עם עובד. עמ

2005( ’

קולקה, ר