פסיכואקטואליה

פסיכואקטואליה

באבחון הן בייעוץ והן בטיפול. מושגי תאוריית העצמי יושמו

באופן טבעי בתהליכים כמו פיתוח צוות, משוב לפסיכולוגים

ועוד.

במפגש המקצועי איתה אפשר היה להתרשם מניגוד מסוים

בין היבטים שונים של אישיותה. היא הייתה אישה עם יכולת

אנליטית יוצאת דופן. ההוראה וניתוח ההתערבויות הטיפוליות

היו בהירים, חדים וברורים וניתן היה ללמוד ממנה את

הרציונל לכל התערבות. אך בו בזמן היא עבדה ולימדה

מתוך להט ובעירה פנימיים, מתוך מחויבות עצומה להבין,

לעזור, להשפיע. היא הייתה דמות טוטלית, בלתי מתפשרת,

נאמנה לעצמה ולמקצועיות באופן מעורר השתאות.

עבור רבים מתלמידיה היא היוותה מודל להשתנות ולשינוי

של דרך תוך כדי יכולת לנסח את הכיוונים החדשים שאותם

התוותה עבור אחרים. אלו מבין תלמידיה שהצליחו להכיר

אותה ולהיות חלק מתהליך ההתחדשות המקצועית שעברה

זכו ליהנות מן היצירתיות, ההתלהבות והחיוניות של הלמידה

במחיצתה.

* * *

בגטו טרנוב שבגליציה, מרחק

1941

זהבה נולדה באוקטובר

שעה נסיעה מקרקוב. אחיה, אברהם, שהיה בן שמונה

כשנולדה, זוכר את לידתה בגטו ואיך אביו יצא מהחדר שבו ד”ר

הנדלר יילד אותה, עם בקבוק משקה וכובע, מברך על הולדתה

לשמחת כל המבוגרים השותים לחיים. לזהבה הייתה אחות,

טושקה, אשר נפטרה מדיפטריה בגיל שנתיים וחצי, שבועות

מספר לפני פרוץ המלחמה. זהבה נולדה לתוך המלחמה,

בתוך הגטו שבו גרו הוריה ושבו ניהל אביה בית מלאכה.

כשהייתה בת חודש התרחש יודנריין שבמהלכו נשאר אביה

לשמור עליה בעוד אמה ואחיה התייצבו בשורה ברחוב. קצין

גסטאפו דרש את תעודות העבודה של כל העומדים וקרע

אותן. אמה סיפרה לקצין שאיבדה את התעודה, וכך, בזכות

התעודה שנשמרה, חזרו הביתה וניצלו מהליכה לטרבלינקה.

חודשים ספורים לאחר מכן עברה המשפחה לקרקוב, שם

עבדו הוריה במפעל טקסטיל שנפתח בסמוך לעיר. זהבה

הוסתרה אצל משפחה בגטו קרקוב.

אביה תכנן בריחה מן העיר. הוא גייס לעזרתו גרמני בשם

פריץ, שאותו שיחד ואשר סייע לאב לממש את תוכניתו.

לשם כך היה צורך להבריח את זהבה מן הגטו החוצה. אחד

הצעירים בגטו נשא את זהבה בתרמילו אל מחוץ לגטו

לזרועות הוריה, תוך שהוא מסתייע בשומר הגרמני.

המשפחה ברחה מקרקוב תוך חציית הגבול הצ’כי ברגל

במשך עשרה ימים, עד הגעתם לבודפשט, שם נשארו עד

. האח אברהם עלה ארצה עם מסמכים מזויפים כבר

1946

, כשהיה בן עשר, בעוד ההורים וזהבה נשארו

1943

בסוף שנת

בבודפשט. כשהגרמנים נכנסו לבודפשט, נלקחו ההורים

למחנה מטהאוזן וזהבה נמסרה לשומרי הבניין שבו גרו,

אשר טיפלו בה למעלה משנה. האח מספר שהיא התקיימה

על לחם ומים. בגמר המלחמה שבו ההורים לקחת אותה

ומצאו אותה חולה בשחפת. ההורים נסעו איתה לאיטליה,

לבית מרפא למחלות ריאה, שם שהו כשנתיים עד עלייתם

לארץ. זה היה בית מרפא שהתאפיין באווירת נופש, ושם

עלתה המשפחה

1947-

החלה זהבה לפטפט באיטלקית. ב

ארצה וזהבה החלה את לימודיה בתל-אביב, שם השתקעה

2016

המשפחה (מתוך שיחות עם אברהם אוסטרויל במהלך

ומסמך מיד ושם).

* * *

אמפתיה היא המושג המרכזי העובר כחוט השני בין כל פרקי

הספר “פתרונות פתוחים”, וראוי לייחד מקום לנקודת המבט

של אוסטרויל עליו.

אוסטרויל מציגה את ההשקפה הקוהוטיאנית הקלאסית

לפיה האדם מונע על ידי צורך מולד בתחושה של לכידות,

חיוניות, תכלית וכיוון, כאשר המשימה ההתפתחותית שלו

היא פיתוח תחושה של לכידות העצמי. תחושה זו מתפתחת

באמצעות הקשר של הילד עם הדמויות המטפלות בו

ובאמצעות ההיענות האמפתית של הדמויות המגדלות אותו

לצרכיו. כאשר במהלך ההתפתחות חסרה היענות אמפתית

כזו, נפגמת הבנייה של העצמי. פגימויות אלה פוגעות

בתחושת הלכידות והחיוניות של העצמי ובמקומן מופיעות

תחושות קשות של ריקנות, דיכאון, חידלון או זעם.

אוסטרויל אימצה את תפיסתו המוקדמת של קוהוט את

האמפתיה כ”אינטרוספקציה מושאלת”, שיטה לאיסוף

נתונים על עולמו הפנימי של האדם. זוהי אופנות קוגניטיבית

המכוונת באופן ספציפי לתפיסת המורכבות של מצבים

פסיכולוגיים. המטפל מנסה להכיר את חוויית המטופל

מתוכו, תוך בירור, הבנה והכרה של חוויות המטופל, ובכך

מסייע למטופל להכיר ולהתחבר לחוויות שעד כה דחה,

באמצעות תגובת המטפל מגלה המטופל

בתוכו דבריםשקודם לכן לא היה ער להם

ורק אחרי שהוצגו לפניו הוא מזהה אותם

כשלו, כאילו מצא חלקשל עצמו שנעלם

ממנו [...] שדה החקירה היחידי הוא מה

שניתן לידיעה על ידי האדם עצמו דרך

אינטרוספקציה מתווכת