פסיכואקטואליה

פסיכואקטואליה

אוסטרויל האמינה שהתאוריה הפסיכואנליטית של העצמי

עשויה להיות גשר פוטנציאלי בין הפסיכולוגיה של היחיד

לפסיכולוגיה של המערכת, וכגישה טיפולית אינדיבידואלית

מתאימה במיוחד לשילוב עם טיפול אסטרטגי. חשיבות

השפעת הסביבה על הפרט והתנהגותו, דגש על יחסי

הגומלין בין הפרט לסביבה ותפיסת העצמי כמערכת, כל

אלה יכולים להיות נקודות התחברות שמקדמות את השילוב

בין תאוריית העצמי וטיפול אסטרטגי.

אוסטרויל מציעה:

יכולה לסייע

“שהתיאוריה הפסיכואנליטית של העצמי

כבסיס תיאורטי לבניית תוכנית טיפולית אסטרטגית. הצורך

בהשתקפות, אידיאליזציה ותאומות, הצורך בהכרה, בהערכה

עצמית, וביטויי החסך בתחומים אלו מהוים המשגה

שימושית, היכולים לסייע למטפל האסטרטגי להבין את

צורכי המטופלים ולבנות תוכנית טיפולית הכוללת משימות

ופירושים מחדש, המתאימים לטיפול בצרכים אלה”.

)114-113 ’

, עמ

1995 ,

(אוסטרויל

אוסטרויל יישמה גישה משולבת זו בעבודת הפסיכולוג

החינוכי בבית הספר. היא מצאה אותה מתאימה במיוחד

לשדה זה משום שהפסיכולוג החינוכי מחזיק עבור הילד

הן את היבטי המציאות שקשורים בתפקודו בבית הספר

ובמשפחה והן את ההיבטים הקשורים בעולמו הפנימי

ובחוויותיו הסובייקטיביות. היא האמינה בהתערבויות

שמחזירות את הילד במהירות למסלול ההתפתחותי, ולכן

הדגישה התערבויות שהיא קראה להן טיפולים קצרים-

ארוכים. הכוונה לסדרת התערבויות קצרות וממוקדות

המפוזרות לאורך שנים ומביאות תועלת בטווח הקצר

והארוך.

התערבות קצרה ממוקדת יכולה להביא לשיפור במצב

כאשר קיימות בעיות וכן למנוע התדרדרות והסתבכות של

בעיות מתפתחות. השימוש העיקרי בתפיסה טיפולית זו הוא

בהתערבויות משולבות, הכוונה לשילוב בין גורמים שונים

האחראיםלשלומושלהילד. אלוהתערבויותקצרותוממוקדות

עם גורמים כמו המחנך, הילד, ההורים, עם כל אחד מהם

בנפרד ובהרכבים שונים לפי צורכי המקרה. מאחורי תפיסה

זו עמדה הבנה שההתפתחות התקינה של הילד תלויה

בקונטקסט שבו הוא גדל, והיא ניזוקה כשגורמים שונים

מובילים לכיוונים מנוגדים או הרסניים. הדבר מחייב את

הפסיכולוג להביא בחשבון את נקודות הראות הסובייקטיביות

השונות של כל הגורמים המעורבים ולהשתמש בהן באופן

שמקדם את הילד בבית הספר. העבודה עם כמה גורמים

במערכת והאפשרות להתייחס לנקודות ראות שונות יכולה

לקדם את התהליך. בנוסף, תפקידו של המטפל, הפסיכולוג

החינוכי, הוא לתרגם את החוויה הסובייקטיבית של הילד

אל המבוגרים המשמעותיים, כדי שהילד יחוש מובן. “מטרת

התרגום - לייצור במשפחה אוירה טיפולית, אמפתית, שהיא

, עמ’

1995 ,

החלק החשוב ביותר בטיפול בילד” ( אוסטרויל

.)20

העבודה של הפסיכולוג עם המחנכים בבית הספר, בקבוצה

ובקונסולטציה פרטנית, נועדה לסייע למחנך לראות את

תפקידו כזולתעצמי עבור תלמידיו, לא רק עבור הילד

הבעייתי. היא סייעה למחנך להיות מכוון לפגוש באופן מדויק

ואמפתי את צורכי התלמיד במפגש היומיומי איתו. תפיסה

טיפולית כוללת שכזו היוותה בסיס לעבודה משמעותית

.)2016 ,

שמתקיימת במרכז הטיפולי בשפ”ח ירושלים (מור

לא חסר דבר

בסיפור שהוא אחד מתוך קובץ סיפורים שכתבה זהבה

אוסטרויל ושלא זכו להתפרסם, כתבה זהבה את סיפור

הברחתה מגטו קרקוב בגיל שנה וחצי. בסיפור שכותרתו

“החסר”, וכותרת המשנה שלו “לא חסר דבר”, כותבת זהבה

את הסיפור כפי ששמעה אותו מלייב, הצעיר שהבריח אותה

ושלימים פגשה אותו בניו יורק ושמעה ממנו את פרטי

הברחתה בתרמילו. “בכל פעם שהגעתי (לניו יורק) שמעתי

את הסיפור שלנו מחדש ובכל פעם נוספו לו פרטים שלא

הכרתי עד שהשתכנעתי שלעולם לא אדע את כולו”, כותבת

זהבה. וכך סיפר לה לייב:

“הוריך היו באותה תקופה במחנה ריכוז מחוץ לגטו ועבדו

בבית החרושת שניהל האוסטרי הזה מדריץ. אותך הם

הסתירו בגטו אצל משפחת גוטר. לגוטר היו קשרים טובים

עם הגרמנים, הוא היה מלשין, לבש מדים כחולים יפים עם

כפתורי זהב וסיפק את היהודים לטרנספורטים. אני

באמת לא יודע איזה כח היה לאבא שלך שגרם לגוטר

להסכים להסתיר אותך בביתו ולסכן בכך את חייו וחיי

משפחתו. יום אחד העביר גוטר לאביך הודעה שהוא חייב

להפטר ממך. הוריך נכנסו להיסטריה והתחילו לבקש מכל

הנערים השליחים שהיה להם רישיון כניסה לגטו שיעזרו

להוציא אותך משם. שניים סרבו, ואני האידיוט הסכמתי. היה

שם רופא קטנציק כזה..., נתן לי שלושה כדורים ואמר שאם

כדי שהכשלים הבלתי נמנעים, רגעי

ההחמצה, יוכלו להיות הזדמנות לתיקון,

ישחשיבותשהאמפתיה תהיה שיטתית,

כלומר שנוכל לחזור אליה בכל פעם

שאנחנו תופסים עצמנו סוטים ממנה