פסיכואקטואליה

פסיכואקטואליה

נוספות שתומכות באידאולוגיה הזו של הורות אינטנסיבית

) ו”הורות

2015 ,

הן: “איזון עבודה-בית” (ראו גם: ארנון וברנט

Johnston & Swanson, 2006

למתבגרים” (

מבחינת מגדר, המחקר כיום מצביע על כך, שגם אבות

מגדירים יותר ויותר את המושג “אבהות טובה” כקשר עם

Dermot,

מעורבות רגשית ולנוכחות רגשית עם הילדים (

). חלק מהמחקרים מראים אם כן סוג של העתקה

1973

שאבות עושים לתפקיד האמהי. מחקרים אחרים מראים

שחלק מהאבות ממשיכים להחזיק ברעיונות מסורתיים

) טוענים

2011)

Shirani

Henwood & Coltart

יותר. למשל,

שאבות מקשיבים פחות לעצות מומחים.

מחקר בנושא אחר, שבדק את האופן שבו הורים בוחרים

Karlsson, Löfdahl

מסגרת גן בשבדיה עבור ילדיהם (

), מצא שעצם ההשתתפות של ההורים

& Prieto, 2012

בהחלטה לאיזה גן לשלוח את הילד, הגדירה את ההורה

כהורה טוב. ההורה שבחר לא לבחור הרגיש לא מרוצה הן

מהגן והן מעצמו. כלומר, עצם הפעולה המוסרית של קבלת

החלטה ואחריות על הילד תרמה לתחושה ההורית הטובה

ולזהות הטובה.

הם בדקו

)

2006)

Marshall & Lambert

במחקר ייחודי של

את מידת ההשפעה של הילדים על הזהות ההורית.

בשביל לבדוק זאת הם ראיינו הורים לגבי התפיסה שלהם

בדבר חשיבותם לילדיהם. התחושה של הורים שהקשר

שלהם עם הילדים חשוב להם, הכתיבה את התפקיד

ההורי שההורה קיבל על עצמו, וככל שההורה קיבל על

עצמו יותר את התפקיד ההורי, כך הוא תפס עצמו כבעל

משמעות רבה יותר עבור ילדו. מאחר שילדים הם אחר

משמעותי להוריהם, ההכרה שלהם בחשיבות של הוריהם

תהיה קשורה לתחושת זהות הורית טובה (כאן החוקרים

מתבססים על התאוריה של אריקסון).

זהות כרשת של “קשרים של החיים”

מייקל וויט, שיחד עם דייויד אפסטון הציעו גישה נרטיבית

לטיפול פסיכולוגי ולהבנת האדם, הציג תפיסה של זהות

)

association of life

הנשענת על “קשרים של חיים” (

במקום על עצמי אחיד. הקשרים הללו כוללים את האנשים

החשובים לאדם שנכחו בחייו בעבר, בהווה ובעתיד הקרוב,

שקולותיהם משפיעים על אותו אדם במובן שקולות אלה

מבנים את זהותו. הגישה הנרטיבית, בתפיסתה את הבעיה

כנפרדתמהאדם, משחררת למעשה אתהאדםמ”אמיתות”

הנוגעות לזהותו ומוודאויות שליליות לגבי חייו. כך מתגלות

אפשרויות חדשות להתמודדויות שיש לאדם. ההפרדה הזו

של זהות האדם מזהות הבעיה, אינה משחררת את האדם

מקבלת אחריות להתמודד עם הבעיה. להפך, היא מקילה

עליו קבלת אחריות לכך. אם הבעיה היא האדם עצמו אז

יש לו מעט מאוד מה לעשות בקשר לכך, והפעולות שהוא

יעשה יהיו גם הרסניות. אם יחסיו של האדם עם הבעיה הם

מובחנים יותר וברורים, אזי נפתחות בפניו אפשרויות רבות

לשינוי יחסים אלו.

הגישה הפוסט מודרנית נתנה מענה לביקורת ויצאה נגד

התפיסה המודרנית הגורסת אובייקטיפיקציה של זהות

ההורה. אין זה בלתי מתקבל על הדעת, למשל, לחשוב על

תהילה במונחים של “בעלת הפרעה” או “חסרת מסוגלות”

וגם לא התפלאנו לשמוע כי תהילה רואה בעצמה

“פסיכוטית” או “לא מתפקדת”. בהמשך טבעי לכך נוכל

להבין כיצד תהילה חשה בודדה ומוחלשת. ואכן, כאשר

פנתה למאמנת שינה לקבל פתרון, קיבלה עצות נהדרות

כיצד להשכיב את בנה לישון, אך עצות אלה רק אישרו את

שכבר חשבה על עצמה - היא אמא שאינה יודעת להשכיב

את בנה לישון ללא ליווי צמוד!

עבור כלל הנשים בישראל, רשת האסוציאציות הקיימת

עבורן בחברה הישראלית מהדהדת להורים כמסרים ברורים.

למשל, המתח שקיים בין המורשת היהודית המציגה את

האמהות כמשאת הלב של כל אישה לבין העקרות המוצגת

כטרגדיה הגדולה שלה. כלומר, המסורת הרואה את האישה

.)2009 ,

בעיקר כיולדת, היא “ערש קיומנו התרבותי” (ליבליך

מקור נוסף למתח זה נוגע לשואה באירופה ולעובדה

שחלק גדול מן העם היהודי כלה ואיננו. מצב זה יצר את

תחושת המחויבות למלא את החסר. בנוסף, קיים המסר

שיש “לעשות חיילים לצה”ל”, כלומר: “הרחם הלאומי”.

) טוענת, כי בארץ, האישה כאזרחית,

1999(

ניצה ברקוביץ

נמצאת במעמד נחות, והנתיב המאפשר לה לקבל מעמד

הוא בהיותה אם. השאלה היא איך אלו משפיעים על הזהות

) כתבה על תפיסת

2009(

של ההורה בישראל? אל-חטיב

האמהות בקרב אמהות פלסטיניות. שם קיימת ציפייה

שאישה, עם הפיכתה לאם, תעזוב את עבודתה. האישה

הערבייה חדלה להיחשב לאדם עצמאי לאחר הלידה, ונהוג

לקרוא לה על שם בנה הבכור, “אום אחמד”, למשל. במחקר

שעשתה ושבו בדקה איך אמהות פלסטיניות מגדירות

וחוות את אימהותן, היא מצאה שרוב המשתתפות - גם

האמהות העובדות וגם אלו שאינן - הודו שהן חשות רגשי

אשמה הקשורים להערכה עצמית נמוכה, רמת השכלה

נמוכה ועוד. האמהות דיווחו כי אין הן מגשימות את תדמית

האם האידאלית בהתאם לאמות המידה שמועברות אליהן

דרך אמצעי התקשורת, בתי הספר והבית. כאשר הן חוות

שאין התאמה בין האם האידאלית לבין התפקוד שלהן, הן

חשות רגשות אשמה. האם האידאלית היא “עקרת בית

למופת, אשה מוכשרת, חמה ואוהבת, המקריבה את צרכיה

ורצונותיה כדי למלא את אלה של ילדיה ושל בעלה” (עמ’

). ממצאי המחקר הללו עלו בקנה אחד עם הממצאים

252

(1993) Unger & Crawford

של

פינת ההורות