56 / 68
2016
אוגוסט
56
רואה אותי? שאלה זו חשובה ביותר בהקשר של קביעת
הפרקטיקה ההורית (גם אם קביעה זו נעשית במישור הלא
מודע), תחושת הקומפטנטיות של ההורה והיכולת שלו
להיות קשוב יותר לעצמו ולילדו, וכך לקבל החלטות הוריות
יותר מתאימות.
הורות “נכונה” ו”ראויה”
הגישות הסוציולוגיות הוסיפו היבטים חשובים להבנת מושג
ההורות. ההרחבה הראשונה בהגדרת התפקיד הכוללת גם
הפנמה של התכתיבים החברתיים לאותו תפקיד. בספרות
ניתן למצוא שבמושג זה של זהות הורית נכללות התחושה
ההורית, שביעות רצון מההורות, הגדרת התפקיד, הערכים
ותחושת קומפטנטיות.
חוקרים מהתחום הסוציו-תרבותי רואים במושג “הורות”
עצמו הבניה חברתית שהופכת את העשייה ההורית למהות
בפני עצמה, וכתוצאה מכך מכניסה את ההורים למציאות
אנושית בלתי אפשרית. מציאות חברתית שבה ההורה
תמיד מואשם, פעם אחת על כך שאינו עושה מספיק,
ופעם נוספת על כך שהכניעה שלו לתכתיבים החברתיים
, המשמעות של “הורות”
Ellie Lee
יוצרת דאגנות יתרה. לפי
התעצבה בשנים האחרונות בהתאם להגדרה המחודשת
של הילד “בסיכון”. כך הותבעה הבניה דטרמיניסטית של
(2013) Faircloth
הורות, הורות טובה והורות לא טובה. לפי
הילדים נתפסים כיום יותר מתמיד כנתונים לסיכון מבחינת
התפתחותם הרגשית, ההתפתחותית והפיזית. ההורים
מצדם נתפסים לכן על ידי קובעי מדיניות כמומחים
להורות, ונתפסים גם בעיני עצמם כמעט כ”כול-יכולים”,
במובן הדטרמיניסטי ביותר הנוגע להתפתחותו של הילד
בהווה ובעתיד. התפתחות זו גרמה לאינפלציה בחשיבות
החברתית המיוחסת לתפקיד ההורה, והתוותה סגנונות
הוריים ותוויות כמו: “אמא נמרה”, “הורה הליקופטר”
ו”התקשרות”. כתוצאה מכך, סגנונות אלה עצמם הפכו
לעדשות שדרכן מבוגרים רבים ואמהות במיוחד, מבנים
את זהותם האישית כזהות המספרת מי הם ומהן היכולות
מדגימה בעזרת מחקר שעשתה.
(2013) Faircloth
שלהם.
היא מצאה הורים שפיתחו פילוסופיה של “התקשרות”,
שלפיה ניתן ערך גבוה מאוד לקרבה בתוך הקשר אמא-
ילד, זאת כדי להיטיב כמה שיותר עם התפתחות הילד.
אמהות שבונות זהות כזו יכולות להניק למשל את ילדם
בהתאם לדרישה של התינוק, להניק עד השלב שהתינוק
מבקש בעצמו להפסיק, דבר שיכול להימשך עד גיל
שנה או גם עד גיל ארבע. פילוסופיה כזו מתייחסת גם
לשינה משותפת, להלבשת הילד ועוד. ההורים ההופכים
את הורותם לאינטנסיבית מאוד, ונמצאים במלכוד. הם
מושפעים מהטרנד של הצורך בהשקעה בילדים, אך נתונים
לשיפוטיות על כך, ונתפסים כמסכנים את ההתפתחות
הרגשית של הילד. הדבר נכון למעשה לכל הורה שהולך
לפי זרם מסוים (למשל, להאכיל בפורמולה כדי להפחית
את הלחץ על האמא), שהוא מצד אחד מכתיב את זהותו
ההורית לפי ההבניה החברתית, ובו-בזמן צריך להתגונן בפני
כתב על כך שאמהות
)2009) Villalobos
החברה על כך.
”, אבל
child centered
מנסות להגן על הילדים והן במודע “
למעשה הן “נצמדות” ליחסי אם-ילד כדי להתמודד עם
חוסר הביטחון שלהן.
להשקעה זו בקשר הורה-ילד בצורה
Furedi
ההסבר של
אינטנסיבית, נעוץ בתופעה של ההתרוקנות מהזהות של
האדם הבוגר. לשיטתו, התמקדות יתרה בילד בתקופה
המודרנית קשורה ישירות לכך שבניגוד לתקופות
המסורתיות שבהן ההורה חי בקהילות ובמשפחות
מסורתיות, שבהן הילד היווה חלק מההכרה העצמית
של הבוגר ולעתים היווה גם אמצעי להתפתחות, לשיפור
ולתפקוד המשפחה, התפקידים היום התהפכו. הילד
הפך להיות מראה המשקפת את זהותו של האדם הבוגר.
בתקופה שבה מעטים היחסים היכולים להילקח כמובנים
מאליהם, הילד הפך להיות שותף רגשי בעל מעמד מיוחד.
הסוציולוגית הראשונה והמשפיעה ביותר בניתוח שלה
. היא שאלה למה
Sharon Hays
את תרבות ההורות היא
ההשקעה המסיבית הזאת בילדים, החוגים המרובים,
הטיפולים המרובים, האבחונים המרובים, ההשקעה
העצומה מהלבשת ילדים ועד לפרסומות לעידוד הנקה.
כלומר, לדבריה, האמא כיום עושה הרבה יותר מאשר
להאכיל, להחליף חיתולים, לתת ביטחון בסיסי של קורת
כמעורר דאגה, שכן
Hays
גג. אל ה”יותר” הזה מתייחסת
הוא דורש זמן רב, השקעה, כוח וכסף. ה”יותר” הזה הוא
תוצאה של החשיבה שצריך לשים את הילד במרכז. בדרך
כלל זהו עומס הנופל על האמהות, גם כאשר האב מעורב.
ובסופו של דבר, ה”יותר” הזה דורש מהאמהות להתייחס
Hays
לעצות של מומחים בהתפתחות הילד. אמנם, גם
מודעת לכך שלא כל אמא היא כזאת, אך זו הרוח הכללית,
כלומר, זהו סטנדרט נורמטיבי שלפיו האמהות מוערכות.
מתפלאת גם על כך שתפיסה זו התפתחה במקביל
Hays
לכך שאמהות החלו להוות כוח משמעותי בכלכלת הבית.
ניתן היה לצפות לכך שכאשר אמהות עובדות יותר הן
מבלות פחות זמן עם הילדים, אך אין זה המקרה. הן
גורעות מהזמן המוקדש לעצמן לטובת הילדים (ארנון-
.)2015 ,
לרנר וברנט
ההורות האינטנסיבית אינה משפיעה על כל ההורים, ולא
באופן אחיד. לא כל ההורים בישראל הם הורים אינטנסיביים.
עם זאת, זה יכול להיות תסריט חברתי או תסריט של
ההורה האידאלי, שלפיו ההורה מנהל את המשא ומתן לגבי
זהותו ולגבי הפרקטיקות ההוריות שהוא בוחר בהן. עדשות
פינת ההורות