25 / 68
פסיכואקטואליה
25
מקורות
). פתרונות פתוחים. הוצאת שוקן.
1 1
.
1995( ’
אוסטרויל, ז
). דפוסים משתנים בהורות: השלכות תיאורטיות וטיפוליות. הרצאה בכנס “התמודדויות הוריות בימינו וטיפול
2 2
.
2007( ’
אורנשטיין, א
בהורות”. ירושלים: האוניברסיטה העברית.
). משחק ומציאות. הוצאת עם עובד.
3 3
.
1971/1996(
ויניקוט ד”ו
). עצמי אמיתי, עצמי כוזב. הוצאת עם עובד.
4 4
.
1935-1963/2009(
ויניקוט ד”ו
). ילדים מיוחדים - המפגש של ילדים היפראקטיביים ולקויי למידה עם מערכת החינוך על פי תיאוריית העצמי.
5 5
.
2003( ’
ישי-קרין, נ’ וחן, מ
פסיכולוגיה עברית.
). ילד ייחודי - הזכות והאתגר לטפל בו - טיפול נפשי משולב בילדים עם לקויות למידה במסגרת השירות הפסיכולוגי חינוכי
6 6
.
2009( ’
לוי, ר
בעירית ירושלים. הוצאת אשלים.
). תהליכי למידה: מהתערערות, הכחשה, עלבון, קנאה וכעס לאבל וצמיחה. בתוך: פ’ מור וא’ לוריא (עורכים). לגדול
7 7
.
2014( ’
רוזנטל, א
בתוך קשר: חינוך פסיכודינאמי במרחב בית הספר. בהוצאת הג’וינט.
). סיפור על אהבה וחושך. ירושלים: הוצאת כתר.
8 8
.
2002( ’
עוז, ע
). כיצד מרפאת הפסיכואנליזה. הוצאת עם עובד.
9 9
.
1984/2005( ’
קוהוט, ה
Ornstein, A. (1984). The Function of Play in the Process of Child Psychotherapy: A Contemporary Perspective. Annual Journal of
10.
Psychoanalysis.
Palombo, J. (2001). Learning Disorders and Disorders of the Self in Children and Adolescents, New York, NY: WW Norton & Co.
11.
שלישים ממשרתו, אל לנו לשכוח שהמתווה מעגן
שעות ממשרתו
7
את זכותו של המתמחה להקדיש
לישיבות, הדרכות, סמינרים, והתייעצויות. לא רק
מתמחים זכאים לתנאים אלו אלא גם המומחים.
המתווה מציב ביתר שאת את השאלה מי אמור לדאוג
3 3 .
לדור העתיד? האם זה אינטרס של המקצוע בלבד או
של המדינה? אם אכן קופות החולים יישארו איתנים
בנחישותם שלא לפתוח מקומות התמחות וכך גם
התחנות הממשלתיות, הרי שהשאלה של חיוניות
המקצוע לבריאות הנפש תחזור לקדמת הבמה ואולי
סוף סוף נדע אם זקוקים לנו או לא. האם אנו מקצוע
בורגני שנועד לטפל בציבור פרטי מהעשירון העליון, או
שאנו חיוניים למערכת הציבורית ולבריאות הנפש הקשה.
המתווה מגביר את הצורך לתקן את תקנות ההתמחות
4 4 .
ולהגדיל את שעות ההדרכה בטיפול. המתווה חושף
את ההתנהלות הלא תקינה שלנו כמקצוע. במשך שנים
שעות הדרכה בטיפול)
160(
אפשרנו לתקנות דה יורה
להיות בפער מקצועי עם מה שהוועדות המקצועיות
שעות הדרכה בטיפול).
400-340-
דרשו דה פקטו (כ
המתווה מאלץ אותנו להיות יותר מגובשים ומדויקים
לגבי דרישות ההכשרה וגם מאלץ אותנו להיות יותר
פתוחים ומגוונים בסוגי הטיפול שאנו צריכים ללמוד
בהתאמה לצורכי המערכת הציבורית.
המתווה חושף את הכשלים הארגוניים שלנו כמקצוע.
5 5 .
הוא מראה לנו כיצד פיצולים בין האקדמיה לשטח,
ויכוחים בין גישות ומאבקים פוליטיים, הביאו לנתק,
חוסר תיאום, והיעדר חשיבה לטווח ארוך, של שני
חלקי ההכשרה. בסופו של דבר, נפגעים הסטודנטים-
מתמחים היקרים לשני הצדדים ובלעדיהם אין
למקצוע עתיד. המתווה ומה שהוא מייצג גם עורר
את המתמחים לפעילות חסרת תקדים עם שלל
גופים משותפים שפועלים באופן עצמאי ומעוררים
מוקדי כוח (כגון חברי כנסת שישאלו את השאלות
שאנו לא שואלים), וייתכן שאנו בעיצומו של תהליך
שיביא לחשיבה יצירתית חדשה ולשינויים בהכשרה
שתתאים את עצמה לעתיד (למשל מסלול הכשרה
שמסתיים בדוקטורט).
לכל מי שהחזיק מעמד לקרוא את הדברים עד כאן, ברור
שהחלוקה בין החשש מהמתווה לבין החיובי שבמתווה,
אינה חלוקה שווה. בעוד שהחששות מבוססות על דברים
שקורים כבר עכשיו, על הקפאה שמתרחשת בהווה ועל
תרחישים שליליים שנראים מציאותיים, הרי שהחיוב
מבוסס ברובו על משאלות ותקוות לתהליכים חיוביים
בעתיד ועל פעילות ויוזמה של הגופים האחראים ושל
הציבור. בכך ברצוני לסכם שכרגע המתווה החדש יותר
מדאיג מאשר הוא מעודד, וזאת למרות כוונתו הטובה לעזור
למתמחים לפתור פקקים בלתי נסבלים בהתמחות.
עמוס ספיבק
יו"ר החטיבה הקלינית
10
המשך מעמוד