19 / 68
פסיכואקטואליה
19
מרחב זמן טיפולי
למטופלי הפסיכולוג החינוכי קיים מכנה משותף נוסף,
היותם נתונים במגע עם גיל הילדות, המבוגרים שבהם
בתוקף תפקידם, ואילו הצעירים - בהווייתם. אחד מביטויי
המציאות המשמעותיים ביותר בגיל הילדות הוא גורם הזמן.
לזמן חשיבות קריטית בילדות, פעם אחת כיוון שהוא קצר
כל כך, בעיקר כשמחלקים אותו לשלבי התפתחות עמוסים
במשימות, שהשלמתן חיונית לבניית
האישיות ולבריאות הנפש, ופעם
שנייה כיוון שהוא ארוך כל כך - בחוויה
,)
Mann
, 1973(
הפנימית של הילד
כך שכאשר קיימים שיבושים הכרוכים
בסבל סובייקטיבי, הסבל הוא אינסופי.
מכיוון שכך, כחלק ממעמדה הגבוה
של המציאות החיצונית בקליניקה
של הפסיכולוג החינוכי, קיימת בה
התייחסות כבדת משקל לא רק
להשגת שינוי תפקודי, אלא גם לקצב
השינוי. בניגוד לגישות טיפוליות שבהן
שינוי בגזרת המציאות יתפתח בהדרגה
בקרב המטופל, מתוך הבשלה של
תהליכיםפנימיים, בזמנו החופשי, מבלי
לדחוק בו, בקליניקה החינוכית, שבה
למציאות קיום משמעותי, מתקיימת
מחויבות לזמן-ילד. אין זה אומר טיפול
קצר טווח בהכרח. טיפול עשוי להיות
ארוך טווח ולאפשר מרחב לתהליכים
פנימיים דינמיים, אך בו בזמן, באופן
לאו דווקא סותר ואף לא רק מצמצם,
אלא יותר משלים ומאפשר, להיות
מחויב לשינויים בתפקוד החיצוני
ההתנהגותי בטווח הקצר. מבחינת תהליך השינוי,
התנועה הטיפולית אינה מתקיימת רק מבפנים כלפי חוץ,
אלא גם מבחוץ כלפי פנים. כך, התעניינות המטפל בתהליך
השינוי במציאות החיים, בחינה משותפת עם המטופל של
יכולתו לתרגם תהליכים דינמיים להתנהגויות במציאות חייו,
הצעת ליווי מתמשך במלאכת התרגום ועבודה על מיומנויות
קוגניטיביות, התנהגותיות או בין-אישיות - כל אלו דוגמאות
למהלכים טיפוליים מכוונני שינוי, המונחים מבחוץ כלפי
פנים. בנוסף, מהלך על לולאת מביוס, הפסיכולוג החינוכי
פונה למציאות החיצונית לא רק בחסות העולם הפנימי
הנפרש בקליניקה, אלא גם כחשוף לאור יום במסגרת
העבודה המערכתית. זאת, כאשר לצד החזקת שני קוטבי זמן
בקליניקה, מתקיימת החזקה של שני קוטבי זמן בשדה, עם
אמפתיה לציפייה של המערכת לשינוי מהיר (כסוכנת תרבות
המכשירה לחיים) ובו בזמן עם ניסיונות להדיפת הלחץ
לתוצאות טיפוליות מיידיות, וגיוס הכלה לתהליך הפנימי
ולקצב האישי.
מנקודת המבט של לקוח הקצה - לילדים אין את מרחב
הנשימה לאפשר להוריהם (ולמוריהם) תהליך דינמי של
שנים עד שיבשילו לתפקד כהורים, ומנגד, הם זקוקים להורות
הנובעת מרבדים עמוקים, מבוססת ובטוחה, ולא כזו הנשענת
.)2015 ,
באופן שביר על תהליך הדרכתי-ייעוצי קצר טווח (גנץ
באופן דומה, ילדים זקוקים להתייחסות
טיפולית עמוקה, שתעזור להם לחוש
מובנים ומוכלים. אך בו בזמן אין להם
אפשרות לקחת הפסקה מהחיים
שלהם עצמם, והם זקוקים גם לכלי
עבודה. המשימותהחברתיות (אברהם,
)2010 ,
) והלימודיות (ארן ארנרייך
2011
שעליהם למלא מנוהלות על פי שעון
זמן אכזרי, שהמחיר הכבד על אי ציות
לו הוא צבירת פערים.
מנקודת מבט תאורטית - בחזרה
לאוגדן. באותו מאמר שהוזכר
בהקדמה “על החזקה והכלה, הוויה
) את
2011(
וחלימה” מפתח אוגדן
מושג ההחזקה של ויניקוט מהפריזמה
הפחות מוכרת שלו - מההיבט של
חוויית ההחזקה בזמן של התינוק
והוריו. בהתייחסו לחוויית הזמן בינקות
:)259 ’
, עמ
2011 ,
הוא כותב כך (אוגדן
“פונקציה עיקרית של ההחזקה
והגופנית המוקדמת
הפסיכולוגית
של האם כוללת את בידוד התינוק,
בהיותו במצב של ‘להמשיך להיות’, מן
האחרות הבלתי ניתנת לשינוי, שאינה
מרפה, של הזמן. כשאני מדבר על אחרותו של הזמן אני
מתייחס לחוויית התינוק את ‘הזמן שהוא מעשה ידי אדם’:
הזמן של שעונים ולוחות שנה... של יום ולילה, של שעות
העבודה של אמא ושל אבא, של סופי שבוע, של עיתוי ציוני
הדרך ההתפתחותיים כפי שנוסחו בספרים על התפתחות
תינוקות, וכן הלאה. זמן, בכל אחת מצורות אלה, הוא המצאה
אנושית (אפילו הרעיון של יום ולילה) ואין לו דבר וחצי דבר
עם חוויית התינוק: הזמן הוא אחר ממנו בשלב שמודעות
ל’לא אני’ היא בלתי נסבלת ומפריעה להמשכיות ההוויה
שלו. בהחזקתה המוקדמת ביותר את התינוק סופגת האם,
במחיר רגשי וגופני גבוה, את השפעת הזמן (למשל, על ידי
ויתור על הזמן הנחוץ לה לשינה, הזמן שהיא זקוקה לו למילוי
מצברים רגשי שיתאפשר אם תבלה עם מישהו אחר חוץ
מהתינוק שלה, והזמן הנחוץ לה כדי לעשות משהו של עצמה
הקליניקה של הפסיכולוגיה
החינוכית, הממוקמת באופן
זה או אחר בשדה המערכתי,
אינה סטרילית. [...] הפסיכולוג,
גם החינוכי, מגיע עם זיכרון
בדמות מידע שאסף מהשדה,
עם תשוקה בדמות נורמות
התפתחות ותפקוד מצופים ועם
הבנה לגורמים דינמיים משבשי
תפקוד ובוני חוסן.
בה בעת יש לקוות כי לצד הידע
עמו הוא מגיע לקליניקה מבחוץ,
הוא מצויד היטב באי ידיעה
ובפתיחות ללמוד מהמטופל