18 / 68
2016
ינואר
18
משים? וכמה וירטואוזיות נדרשת כדי לא להסתחרר, לאבד
שיווי משקל ולמעוד - מקצועית ואתית.
נמלים מהלכות על טבעת מביוס
מאת מאוריץ קורנליס אשר (מתוך ויקיפדיה)
הפסיכולוג החינוכי נע בין עבודה פרטנית בקליניקה לבין
עבודה מערכתית בשדה. אך התנועה הגאוגרפית הברורה
יחסית לא מייצגת את “הלולאה המוזרה” (הופשטטר,
) שבה הוא מצוי: בחירת המטופל
2002 ,
אצל מיטשל
- האם נעשית מתוך ראיית הפרט או צורכי המערכת?
והטיפול עצמו: אופן ההקשבה, המטרות הטיפוליות, מידת
האקטיביות של המטפל, משך הטיפול - האם הם בשירות
הפרט או המערכת? והאם צורכי המערכת עומדים בהכרח
בסתירה לצורכי הפרט? שאלות מורכבות העלולות להוביל
לחוויית חוסר אונים ואובדן דרך, לחילופין הן עשויות לעודד
דיאלקטיקה אקטיבית וזהירה, בעלת יתרונות טיפוליים
.)2013 ,
(פראוי
ההיכרות הקרובה של הפסיכולוג החינוכי עם מערכת
החינוך, המהווה חלק משמעותי ממציאות חייו של המטופל,
מאפשרת רלוונטיות בהבנת קשייו וציפיותיו מהטיפול.
בנוסף, מעורבותו הישירה של הפסיכולוג במציאות החיים
של המטופל מאפשרת עבודה מותאמת עם המערכת, כך
שההכלה הטיפולית תחלחל אל מחוץ לקליניקה, לעבר
המציאות החיצונית, באופן המרחיב את גבולות השפעתה
). אולם כדי שהפסיכולוג יוכל ליהנות
2003 ,
(ביאליק כהן וגלט
מהערך המוסף המתאפשר הודות לקונסטלציה המורכבת
בתוכה הוא פועל, עליו לקיים דיאלקטיקה זהירה בין זהותו
המערכתית לבין זו הפרטנית, תוך ערנות לנקודות מעבר,
שבהן מרכז הכובד עובר מקוטב אחד לאחר.
במילים אחרות, הפסיכולוגיה החינוכית נעה חיצונית
(גאוגרפית) בין הפרט למערכת ובין הקליניקה לשדה. היא
מכשירה את הפסיכולוג ודורשת ממנו תנועה דיאלקטית
פנימית (במיינד) בין שני הקטבים, כך שיוכל להיות שם עבור
המטופל (ובזמנים אחרים עבור המערכת) היכן שזקוק לו,
מכוונן פנימה לחוויה הסובייקטיבית, מכוונן החוצה לתפקוד
במציאות האובייקטיבית, ומלווה לאורך מסע שלם, בקליניקה
ובשדה.
הקליניקה של הפסיכולוגיה החינוכית, הממוקמת באופן זה
או אחר בשדה המערכתי, אינה סטרילית. זוהי אינה קליניקה
,)
Bion
, 1967( ”
בתנאי בידוד, נטולת “תשוקה, זיכרון או הבנה
מְכל אוקיאני לעולמו הפנימי של המטופל. הפסיכולוג, גם
החינוכי, מגיע עם זיכרון בדמות מידע שאסף מהשדה, עם
תשוקה בדמות נורמות התפתחות ותפקוד מצופים ועם
הבנה לגורמים דינמיים משבשי תפקוד ובוני חוסן. בה בעת
יש לקוות כי לצד הידע עמו הוא מגיע לקליניקה מבחוץ, הוא
מצויד היטב באי ידיעה ובפתיחות ללמוד מהמטופל, כפי
). בפנים זוהי קליניקה
2001 ,
שהולך ומתגלה בפנים (אוגדן
המשולה למכל בעל דפנות נוכחות, המצמצמות הכלה מחד
גיסא, אך מגבות אותה מאידך גיסא. אלו דפנות נוסכות
ביטחון, המאפשרות התרווחות לשם התבוננות, התרגשות,
עיבוד וארגון, אך לא התפרקות רגרסיבית, כמעט אינסופית
ומאיימת. ואילו כלפי חוץ, זוהי קליניקה החשופה לשדה
המערכתי, שהעבודה על גבולותיה מאומצת ומתמשכת, שכן
אותם גבולות איתנים וברורים ההודפים את לחצי הסביבה
ומגנים על רגישות העולם הפנימי ועל פרטיותו, הם אותם
גבולות חדירים וגמישים, המאפשרים לעקרון המציאות
לחלחל פנימה ולתהליך הפנימי להתרחב החוצה.
מטופל שהוא אפוא אדם בתפקיד, הקשר חינוכי אינטנסיבי
מכוונן תפקוד והתפתחות, ומטפל הנע בין הפרט לבין
המערכת ובין הקליניקה לשדה, פנימית (במיינד) וחיצונית
(גאוגרפית) וכן סטינג בלתי סטרילי של הקליניקה הנמצאת
באופן זה או אחר בשדה, כל אלו מבססים מרחב טיפולי
במתח דיאלקטי גבוה. למרחב זה משמעויות רבות, הנוגעות
להיבטים שונים בטיפול כגון מעמדו של הסימפטום, המאזן
בין התמקדות בקשיים לבין התמקדות בכוחות, מידת
האקטיביות של המטפל ועוד. אנסה להדגים מרחב טיפולי זה
ואת המתח הדיאלקטי המגדיר אותו, באמצעות התייחסות
למושג הזמן בטיפול.