17 / 68
פסיכואקטואליה
17
זה. כך, בטיפולים מסוימים העולם הפנימי יתפרש על פני
מרבית המרחב הטיפולי, עם נוכחות מזערית של המציאות
החיצונית, ואילו בטיפולים אחרים המתח ינדוד לאזורים
שבהם למציאות החיצונית נוכחות
דומיננטית יותר. אליבא דה אוגדן, כל
עוד אין קריסה לעבר אחד הקטבים,
התערבבות או נתק, אלא החזקת
מתח דיאלקטי, המרחב הפוטנציאלי
מתקיים. לטענתי בקליניקה של
הפסיכולוג החינוכי מתקיים פוטנציאל
למרחב טיפולי במתח דיאלקטי גבוה,
עם קיום דומיננטי של שני הקטבים.
עמדה זו מתחייבת ומתאפשרת
הודות למאפייני המטופלים, לאיכויות
ההקשר החינוכי, למורכבות עמדת
המטפל (הגישה הטיפולית) ולייחודיות
מקומה של הקליניקה.
המרחב הטיפולי של
הפסיכולוגיה החינוכית
בקליניקה של הפסיכולוגיה החינוכית
מטופלות שלוש אוכלוסיות: הורים,
. המשותף
*
אנשי חינוך ותלמידים
ביניהםשבכולםמתקייםאדםבתפקיד.
הורים הם אנשים בתפקיד, מורים,
מנהלים וגננות הם אנשים בתפקיד
והתלמיד גם הוא אדם צעיר בתפקיד. הקיום
הדואלי של מטופלים אלו, המורכב ממרכיב אובייקטיבי של
ממלא תפקיד, המתקיים ברובד המציאות החיצונית, ובו בזמן
ממרכיב סובייקטיבי של אדם, המתקיים ברובד העולם הפנימי,
לקיום דואלי זה דרוש טיפול המאפשר נוכחות משמעותית
לשני הרבדים שמקיים ביניהם מתח דיאלקטי חי ומתמשך.
התייחסות טיפולית לאחד הרבדים, תוך צמצומו של השני,
תיתן מענה חצוי, ותדרוש שימוש בהגנות פרימיטיביות. כך,
התייחסות ייעוצית או התנהגותית לרובד הגלוי של התפקוד
בלבד, עשויה להיבנות על קרקע רעועה של עולם פנימי
סוער, שאותו יאלצו המטופל והמטפל להדחיק ולהכחיש.
באופן מקביל, צלילה טיפולית דינמית לרובד העמוק, הסמוי,
הפנימי של האדם, עשויה להותיר אותו ללא כלים מעשיים
להתמודדות עם תפקידו הסבוך. כאן צוללים לעומק ללא
נשימה, עטופים במים עמוקים, המרחב הטיפולי מתקיים
במעין בועה אוטיסטית. לפסיכולוג
החינוכי אין את הלגיטימציה לצלול
למעמקי העולם הפנימי, ללא מגבלות
זמן וללא מחויבות למציאות, שכן
מטופליו הם אנשים מתפקדים, גם
כשהם בעלי צרכים מיוחדים, ועליו
לאחוז בחבל בשני קצותיו.
והאחיזה בחבל בשני קצותיו היא
משימה קשה במיוחד, בשל לחצים
סביבתיים.
הקליניקה של הפסיכולוגיה החינוכית
מתקיימת בהקשר ארגוני של מערכת
החינוך, העוסקת בהתפתחות,
למידה ומדידה. זהו הקשר שונה
מזה המתקיים במערכת הבריאות,
העוסקת בחולי, החלמה ושיקום, תוך
יצירת מעין פסק זמן מהתמודדויות
החיים השוטפות. ההקשר החינוכי
מגלם סביבת חיים נורמטיבית,
אינטנסיבית ותובענית העשויה להיות
סובלנית במידה כלשהי כלפי צרכיו
וחולשותיו של הפרט וכלפי עולמו
הפנימי, אך עם ציפייה מובהקת
לתפקוד שוטף, מתפתח ואחיד למדי
במציאות החיצונית. בנוסף, עבור הפסיכולוגיה החינוכית
מערכת החינוך אינה רק הקשר אלא גם ליבה. זהו שדה
עבודה נוסף, מקביל ובו זמני.
האם על הפסיכולוגיה החינוכית והפסיכולוג החינוכי לשרת
כסוכן של המערכת, ולהביא למפגש הטיפולי את דרישת
המציאות? או האם עליו לפעול בתוך המערכת כסוכן של
הפרט, ולהרחיב את הרגישות לעולמו הפנימי? ומה הם
גבולות הקליניקה? ורגע... מיהו הלקוח? הופ! בבת אחת
התבלבלו לנו הפנים והחוץ, הדמות והרקע, המציאות
והפנטזיה. נדמה כי החוויה של הפסיכולוג החינוכי דומה
,
**
לחוויה של הנמלים של אשר, המהלכות על טבעת מביוס
האם הן בפנים או בחוץ? ואיך זה שהתקיים מעבר מבלי
*הסוגיה המשמעותית העוסקת בשאלה מיהו הלקוח של הפסיכולוגיה החינוכית היא סוגיה מורכבת, הראויה להתייחסות נרחבת, שקצרה היריעה במאמר
הנוכחי מלהיכנס לעומקה. אציין בקצרה כי לתפיסת עולמי התלמיד הוא לקוח הקצה, אולם משנכנס אדם לטיפול (הורה או מורה), ולו כממלא פונקציה עבור
אדם אחר (ילדו), משנכנס - הוא הוא הקליינט.
** טבעת מביוס היא לולאה דו-ממדית בעלת צד אחד בלבד. אפשר לבנות טבעת מביוס על ידי סרט ארוך שמסובבים את אחד מקצותיו מחצית הסיבוב
ולאחר מכן מדביקים אותו לקצה השני. בטבעת רגילה יש שני מעגלים נפרדים, פנימי וחיצוני, אולם השפה של טבעת מביוס כוללת רק מעגל אחד, ואם
מעבירים אצבע לאורך השפה, אפשר לעבור בכל נקודות השפה ללא הרמת האצבע (ויקיפידיה).
ברצוני להציע קיומו של ציר
דמיוני, המתוח בין קוטב
המציאות החיצונית לקוטב
העולם הפנימי, אשר על
פניו אפשר למקם בנקודות
שונות את המרחב הטיפולי.
טיפולים שונים עשויים להיות
מאופיינים לפי מקומם על
פני ציר זה. כך, בטיפולים
מסוימים העולם הפנימי
יתפרש על פני מרבית המרחב
הטיפולי [...] ואילו בטיפולים
אחרים המתח ינדוד לאזורים
שבהם למציאות החיצונית
נוכחות דומיננטית יותר