15 / 68
פסיכואקטואליה
15
מבוא
בשנים האחרונות נעשים מאמצים להגדיר מהי פסיכותרפיה
במרחבי הפסיכולוגיה החינוכית. המסמך הנוכחי מצטרף
למאמצים אלו וטענתו המרכזית היא כי מדובר
ייחודי, המקיים
במרחב טיפולי
בפסיכותרפיה המתקיימת
החזקהדיאלקטיתבמתח גבוהשלשני
אופני חוויה וביטוי מקוטבים: של חוויית
העולם הפנימי ושל החיבור למציאות
החיצונית. זהו מרחב המותאם
למאפייני הלקוחות, לאיכויות ההקשר
החינוכי, למורכבות עבודת הפסיכולוג
החינוכי ולייחודיות הקליניקה. זהו
מרחב עם פוטנציאל למורכבות, עושר
ורלוונטיות.
הקדמה
במאמרו: “על החזקה והכלה, הוויה
מארגן ומרחיב
2004
וחלימה” משנת
) את מושג ההחזקה של
2011(
אוגדן
ויניקוט לצד רעיון המכיל-מוכל של
ביון. כהדגמה קלינית לאינטראקציה בין מכיל למוכל
ביחסים אנליטיים, אוגדן מציג את הטיפול בת’, וביתר פירוט
אירוע טיפולי משמעותי שהתרחש בשנה השמינית לאנליזה
שלה. ת’ סבלה מאנורקסיה, מתחושת ריקנות ובדידות.
בפגישותיה היומיות היא נהגה לספר בפרוטרוט, באופן
“נטול חשיבה”, אירוע מן היום הקודם, תוך שהיא מלהקת
את האנליטיקאי לאמירה של “שורות טקסט” קבועות,
מעין ביטויי הערכה נטולי חיות, לדרך שבה היא משתמשת
בתובנות שהושגו במפגשים הטיפוליים. לאמירות אלו נלוותה
פעמים רבות חוויה רגשית חוזרת של כעס מצד האנליטיקאי,
על היותו מלוהק לתסריט של ת’, ללא קיום מובחן ומשמעותי
משלו. במפגש המתואר, שיתפה ת’ את האנליטיקאי בחלום
באותו אופן מוכר ומנכר, אולם הפעם, נשזר בתיאור המפורט
של החלום משפט אחד שאותו אמרה בנימה אישית ובשפה
עדינה באופן שעורר באנליטיקאי חוויה חדשה, חוויה של
חיבור והתרגשות, שהתפתחה לרברי, ושלמעשה היוותה
מעין שותפות בחלימת החלום ובעבודת הכלה משמעותית.
לדברי אוגדן: “לראשונה הייתי מסוגל באופן לא מודע לחלום
(להכיל) עם המטופלת את הזרע של חווית העברה/העברה
). פונקציית
274 ’
, עמ
2011 ,
נגדית אדיפלית אוהבת” (אוגדן
ההכלה של המטפל שהותקפה באופן שקט ושיטתי על ידי
המוכל, ניעורה לחיים.
קריאת הדגמה קלינית זו של אוגדן,
מאפשרת הבנה מלאה יותר של
השימוש באינטראקציית מכיל-מוכל
בטיפול, ובו בזמן היא מאפשרת
הצצה על אופן עבודתו של אוגדן.
כמו בהדגמות נוספות מתעוררת
הערכה עמוקה ליכולתו הדקה לחוות
את הרגע על כל עושרו, להקשיב
הקשבה אבסולוטית, כשל מוזיקאי
מחונן, פנימה והחוצה, לעולמו שלו,
לעולמה של המטופלת ולשלישי
האנליטי, ולזהות במושגים תאורטיים
את התהליך הטיפולי. עם זאת, עולות
תהיות: שמונה שנים של פגישות
יומיות ורק עתה נתגלה או נטמן הזרע
לשינוי? וכמהזמןעוד ייקחלזרעלנבוט,
לניצן ללבלב, ולצמח להתגלות על פני האדמה? ובינתיים -
מה על האנורקסיה? מה על הבדידות? עד מתי נגזר על ת’,
כפי שמתואר על ידה בטיפול, להמשיך וללכת לחנויות יוקרה,
למדוד בגדים וללהק את המוכרות להתפעלות ממנה, אותה
התפעלות עקרה, בלתי נאספת, לא מזינה ושאינה ממלאת
את הריק הפנימי? ומה יהיה עד אז על חייה?
חיי הנפש של ת’ נפרשים במידה נרחבת למדי בפני הקורא,
אך על חייה המציאותיים ידוע מעט מאוד: האם היא מקיימת
קשרים משפחתיים? האם היא עובדת? האם היא עצמאית
ומתפקדת? ואם כן, מה איכותם של תפקודים אלו? ואגב, את
גילה של האנליזה אנו יודעים, אך בת כמה ת’?
פסיכותרפיה בגישוש אחר הגדרה
בשנים האחרונות קיים ניסיון להגדיר מהי פסיכותרפיה
במרחבי הפסיכולוגיה החינוכית. הגדרה אחת מתייחסת
מרחב פוטנציאלי [...] מתאר
אזור מרכזי שבו מתקיימים
מרבית חיי הנפש הבריאה. [...]
המרחב הפוטנציאלי מתקיים
בין הפנטזיה, המנותקת
מהמציאות, לבין ההוויה
הרפלקטיבית, האוחזת נואשות
במציאות, בתחום המתח
הדיאלקטי המתקיים ביניהן
ירדנה גנץ היא פסיכולוגית חינוכית מדריכה, מטפלת מוסמכת במשפחה ובזוג, מנהלת שפ”ח אורנית, בעלת קליניקה פרטית, מרצה במדרשה ללימודים
[email protected]גבוהים בפסיכולוגיה חינוכית “טיפול בהורות”.
המאמר נכתב בלשון זכר כהטיה המתייחסת באופן שוויוני לשני המינים.
פסיכותרפיה במרחבי הפסיכולוגיה החינוכית
ירדנה גנץ