45 / 68
פסיכואקטואליה
45
כסובייקטים בזכות עצמם, להתחשבות ולכבוד. את סוגי
) ליחסים בין
2016 ,
היחסים המוצעים הללו המרתי (ירום
הדורות. אני מאמינה שבוגרים שהם כיום הורים, שלימדו
את עצמם לנהל שיח עם ילדיהם הצעירים, על אף שאותם
גידלו בתקשורת היררכית חד-סיטרית, שנוטלים על עצמם
מטלות כבדות בחיי העבודה - יכולים לאמץ את עקרון
ההדדיות הבין-דורי. הם יכולים לאמצו גם עם ילדיהם
הקטנים, אשר יודעים דברים רבים יותר טוב מהם, וגם עם
הוריהם המבוגרים. אין עמדה טובה יותר, לדעתי, מאשר
להודות ולהיות מוכן ללמוד מהצעיר, תוך כדי השתתפות
אתו והגנה עליו. הוא הדין בהדדיות עם דור ההורים
המזדקנים - אפשר וצריך להכיר את צל ההורה הרודף מן
הילדות, הסמכות שהגנה או לא הגנה בדרכה. אפשר לתקן
את דמות הילד בתמונה הזו, כאשר כל משתתף מאפשר
לעצמו להבין משהו מן המציאות הפנימית של פעם ושל
היום. אבל המסלול הזה מחייב את שני הצדדים.
לא פעם הורים מזקנים מתלוננים שילדיהם או ילדי חבריהם
אינם מתנהגים אתם יפה. עמדתי היא שגם ההורים
המזדקנים יכולים להרשות לעצמם חשבון נפש - איפה טעו
ולהודות בכך. בעבר הם באמת חשבו שככה נוהגים, הם לא
הבינו מה שהם מבינים כיום. הצפייה שילדיהם הבוגרים
“יתנהגו אתם יפה” דורשת גם מהם איזושהי התבוננות
עצמית, איזשהו שיח על העבר, ואיזושהי מודעות על חלקם
או גבולותיהם בהווה. הםמסוגלים לשנות דפוסים: לא לחשוש
מביטויים של קושי או אכזבה מצד ילדיהם אלא לראות בכך
ביטוי של אמון. הם יכולים לפתח אימון באפשרות לשוחח ולא
רק להטיף - שאפשר להצטער, שאפשר להבין שלכל אחד יש
הרגלים ונקודות נבט, שאפשר להציע ולא לחייב, שלא קשה
לקבל דעת הורה מבלי לחוש מתבטל, שאפשר לסמוך על
עצמי כמתבטא (ולא רק כמטיח) ועל האחר כפרטנר.
זכור לי מקרה שהובא להדרכה, שבו אישה בטיפול הייתה
מוטרדת כיצד היא יכולה בכלל להתקרב לכלתה וליהנות מן
הנכדה החדשה שלה, כשהיחסים ביניהן היו עד כה חשדניים
מצד שתיהן ואילו הכלה נעזרה באמה. התגייסותה בטיפול
הביאה אישה זו לוותר על דפוסים של עלבון, שהיו מוכרים
לה, ששוב לא רוצים אותה - לטובת דפוס של יוזמה, שבו
היא חשה נוח; היא הביאה עצמה להציע עזרה פרקטית -
בקניות או בבישול. מעניין היה לראות כיצד הדפוס העתיק
של “הנעלבת” פינה מקום. כשהסבתאות כמעט חמקה
ממנה - היא החלה לנהל דיאלוג והרוויחה אותה.
לא תמיד אפשרי השנוי בדור המבוגר, יש המקובעים בדרכם,
ואילו צאצאיהם יכולים ללמוד להתחשב בהם, ולא רק
להתרחק מהם. ההתרחקות הרגשית והפיזית לא מעלימה
את ההתדיינות עם ההורה המבוגר, ולפעמים האנרגיה
שההתרחקות צורכת מצד הבוגר בחיי ההורה המבוגר שלו
ואחרי מותו - שווים את המאמץ שלפני. אצל הדור המבוגר-
המזדקן לפעמים הדפוסים הקיימים הם כל כך דומיננטיים
שלא קל לשנות אותם: הקושי לבחון מסות של שנים בחייו,
דפוסים של הורות או זוגיות או מקצועיות שבנו את מי שהוא
- עלול להראות לו יותר מדי מאיים. אלא שלשמחתי ומניסיוני,
הגיל השלישי יכול להיות פתח להתבוננות מחדשת, הרבה
יותר מאשר הגנה על דפוסים מקובעים שרק טורחים לשמר
וחוששים משנוי בהם. בכל גיל יש כנראה עם מה לעבוד,
מסתבר.
מקורות
.
1 1
.
2005 ,
). כבלי האהבה, הוצאת דביר
1988( ,.’
בנג’מין, ג
). בוגרים והוריהם - הצל והטורח, פסיכובלוגיה, אתר פסיכולוגיה עברית.
2 2
.
2015( ,.
ירום, נ
). מצפן להורות ראויה - מדריך לשיח הבין-דורי, הוצאת פרדס.
3 3
.
2016( ,.
ירום נ
.
4 4
.
319-321 ,1988 ,
). הרומאן המשפחתי של הנאורוטיקנים. מתוך: טוטם וטאבו ומסות אחרות, הוצאת דביר
1909( ,.
פרויד, ז
Freud, S. (1924). The Dissolution of the Oedipus complex. Standard Edition (Vol. 19). London: Hogarth Press, 1961, pp.173-183.
5.
Klein , M. (1928). Early Stages of the Oedipus complex. International Journal of Psychoanalysis, 9: 167-180.
6.
Winnicott, D.W. (1947). Hate in the Countertransference. In: Through Paediatrics to Psychoanalysis. London: Karnac, 1987, pp.
7.
194-204.