43 / 68
פסיכואקטואליה
- 43 -
לחשיבה זאת או לגייס את ההורה המתקדם ללקיחת אחריות
רבה יותר על תהליך השינוי.
, כלומר זאת הממוקדת
הרמה האגוצנטרית
הרמה הראשונה היא
בהורה. בדומה לאדם שקיבל מכה, גם ההורה שזה עתה גילה
על אודות נטייתה המינית של בתו מתכווץ לתוך עצמו ונסגר.
כפי שעלה מחקירת מודל האבל, החוויה הרגשית של ההורה עם
היוודע הבשורה היא רבת עוצמה. גואים בו רגשות של אכזבה,
בושה, אשמה וכעס לצד התמודדותו עם הפגיעה הנרקיסיסטית
שחווה ועם התרסקות הפנטזיותשלו לגבי עתידו של הילד ותמונת
המשפחה העתידית שיקים. תפקודם של הורים המתפקדים
ברמה זאת מאורגן סביב צרכיו ורצונותיו של ההורה בלבד.
התייחסותם של ההורים לילד תיצבע כולה בנטייתו המינית, והם
יתקשו לזהות בו את אותן איכויות ומאפיינים שעד לפני זמן קצר
היו מקור לגאווה עבורם.
המניע של הורים המתפקדים ברמה האגוצנטרית להגעה לטיפול
יהיה הצרכים שלהם עצמם, בין אם בגלל הרצון לטפל בבנם או
תם ולהחזירם “למוטב” ובין אם לקבלת סיוע בהתמודדות
ִ
בב
שבמובן מסוים נכפתה עליהם. מקצתם יביעו אשמה וחרטה
על כך שבהשתקעות שלהם בתהליך שהם עצמם עוברים הם
אינם ממלאים את תפקידם כהורים בעבור ילדיהם בשעה שאלו
נצרכים להם יותר מתמיד.
דוגמא לתפקוד ברמה האגוצנטרית אפשר למצוא בראיון
שנערך עם שולה: “לא היה לי כעס על יובל, לא עברו לי בראש
מחשבות כמו ‘אני אהרוג אותו, אני אזרוק אותו מהבית’. כל מה
שחשבתי היה ‘מה עשיתי? אני אשמה’. האשמתי את עצמי,
כעסתי על עצמי... המחשבות הטריפו אותי, איך לא הסתכלתי?
איך לא ידעתי? חיפשתי מה בי היה לא בסדר... זו היתה תקופה
ארוכה מאוד, קשה מאוד, שחלקים גדולים ממנה אני לא זוכרת.
בדיעבד אני יודעת שכולם חששו שאני אתאבד. הייתי מתחת
קשר שלי עם יובל, אני חושבת
ַ
לאדמה. זה, כמובן, לא עזר ל
שהוא הרגיש שנתתי לו סטירה” (מייק, 9002, עמ’ 96-17).
בהשאלה מהמודל של כהן (6991), ההצטרפות להורה ברמת
תפקוד זאת תיעשה על ידי הכרה בצרכיו, באישור ובמתן
לגיטימציה לכאב, לאובדן ולאבל שהוא חווה לאחר יציאת בתו
מהארון, כמו גם קבלה של רגשות הכעס והתסכול המתעוררים
בו, גם כאשר התנהגויות ההורה כלפי הילד הן בלתי אחראיות
ופוגעות. ההכרה כי ההורה חווה פגיעה מסייעת למטפל לעבוד
מתוך תחושה אמפתית תחת האפשרות של הגדרת ההורה
כנרקיסיסט או כמתעלל. על מנת שתחושת האמפתיה של
המטפל כלפי ההורה תהיה כנה, אפשר לבקש ממנו לספר את
סיפור הולדתם וחייהם של הבת או הבן שיצאו מהארון. העלאת
הזיכרונות תאפשר חיבור מחודש עם זיכרונות שמחים ועם
איכויות ומאפיינים של ילדיהם לצד ביטוי למשאלות הלב של
ההורה בנוגע לעתידם.
ההכרה בתהליך המקביל העובר על ילדם,
וייתכן שגם על בני משפחה נוספים, והראייה
של התהליך כהתמודדות משפחתית, יכולות
לסייע להורים לחזור לתפקידם כמבוגר האחראי
שינוי המיקוד של הגדרת הבעיה מתגובת ההורה למתח שנוצר
במשפחה בעקבות היציאה מהארון יאפשר להפחית את תחושת
האשם ולהעלות בהדרגה את הצרכים של הבן או הבת, את
עובדת היותם חשופים ופגיעים וברוב המקרים חרדים ומבוהלים
לא פחות מהוריהם. ההכרה בתהליך המקביל העובר על ילדם,
וייתכן שגם על בני משפחה נוספים, והראייה של התהליך
כהתמודדות משפחתית, יכולות לסייע להורים לחזור לתפקידם
כמבוגר האחראי. בדרך כלל הורים הנמצאים בשלב מוקדם של
ההתמודדות שלהם יתקשו להיכנס לתהליך טיפולי מלווה, אולם
אפשר לחשוב ביחד עמם על רשתתמיכה חברתית בדמותחברים
קרובים או בני משפחה אשר איתם אפשר לחלוק בשלב זה את
הסוד בדבר הנטייה המינית של בנם או של בתם. אם לא ניתן
לשכך את סערת הרגשות שבה שרוי ההורה, יש לנסות ולהגיע
להסכמה בנוגע להסדר שיאפשר את המשך החיים המשותפים
תחת קורת גג אחת, או אם הדבר אינו אפשרי, מעבר זמני של
הבן או של הבת לקרובי משפחה. במקרים קיצוניים הילד יכול
לעבור לארגונים המספקים קורת גג זמנית דוגמת “בית דרור”.
על
הרמה הקונבנציונלית.
רמת המודעות ההורית השנייה היא
פי כהן (6991), הורה המתפקד ברמה זאת מבין את ילדו במונחים
של הסברים והגדרות של גורמים חיצוניים כגון מסורת, תרבות
ודת, ובהשאלה לעניינינו - הורה המתפקד ברמת המודעות
הקונבנציונלית יחווה את העובדה שבנו הומוסקסואל כסטייה
חברתית או מינית, כאקט המתנגש בערכים משפחתיים ודתיים.
הורה זה יוטרד מסוגיות כמו הקמת משפחה, גיוס לצבא ומהלך
החיים הנורמטיבי. העניין בתחומים אלה ייעשה לא מתוך דאגה
הורית לבן, אלא מתוך העיסוק בשאלת הנורמליות שלו.
באופן טבעי, ככל שהמשפחה תגיע מרקע מסורתי יותר וככל