45 / 68
פסיכואקטואליה
- 45 -
חוסכים מעצמם מאמץ כדי להיענות לצרכיו גם במחיר של
התשה עצמית או פגיעה בזוגיות. ההתמקדות בילד מייצרת
חרדות ושאלות הנוגעות לרווחתו של הילד ולעתידו, וההורים
אינם מבינים את המשמעויות של הגנת היתר בהקשרן הרחב.
בהשאלה לעיסוק בתהליך ההתמודדות של הורים עם יציאת
ילדם מהארון, אפשר לזהות רמת חרדה גבוהה סביב הקושי
הצפוי לבנם בחייו כהומוסקסואל. כך, למשל, סיפרה נורית:
“עברו לי בראש חששות בקצב מסחרר, שהוא יהיה מסכן, בודד,
שהחיים שלו יהיו קשים, שלא יהיה לו עם מי לדבר. חשבתי,
איך הוא יחיה כאן, בקיבוץ? אולי המסגרת הזאת תקיא אותו?...
בימים שבאו לאחר מכן התרכזתי רק באבנר. היה לי חשוב
לחבק אותו כל הזמן ולהגיד לו שאני אוהבת אותו” (מייק, 9002,
עמ’ 08).
החרדה ההורית היא נגזרת של הייצוגים השליליים שהורים
מחזיקים לגבי הומוסקסואליות, כפי שהוזכר בהקשר של
התמודדותם עם סוגיית הנורמליות. אולם בניגוד לחרדה בשלב
השני, בשלב זה המוטרדות אינה נובעת מעיסוק בשאלת
הנורמליות, אלא מתוך דאגה אמיתית לבנם. כפי שאפשר
לראות בדבריה של אלונה: “באותו רגע הסטריאוטיפים
שטבועים בי וּבבני הדור שלי גררו את המחשבות למקומות
,
ת
ּ
רו
ּ
ו
ּ
הב
רעים, לדימויים שראינו בסרטים, הדעות הקדומות,
תיחוּת, הפחדים - הכול הפך לערבוביה אחת גדולה”
ּ
פ
חוסר ה
(מייק, 9002, עמ’ 33).
הצטרפותו של מטפל להורים ברמה זאת סביב המוטיבציה של
דאגה לילד, לרווחתו ולעתידו, כותבת כהן, עשויה להיות קלה
יותר, אולם קיימת סכנה של הישאבות, באופן לא מודע, לתוך
הדפוס ההורי של דאגה וחרדה (כהן, 6991).
אפשר להבין את שאיפתם הכנה של ההורים להגן על ילדם
מן הכאבים והפגיעוֹת שמזמן המפגש עם העולם, בייחוד על
רקע הייצוגים השליליים של הומוסקסואליות בעבורם. על
רקע הדאגה ורמת החרדה הגבוהה אפשר גם להבין מדוע
המשימה ההורית לאפשר לילדם לעבור את תהליך ההיפרדות
) קשה יותר עבורם
Separation-indivdualization
וההתבדלות (
בסיטואציה כזו.
ההתמודדות הטיפולית בשלב זה, בדומה להתמודדות הטיפולית
בשלב השני, היא מול הייצוג השלילי של הומוסקסואליות.
המוקד הפעם אינו סוגיית הנורמליות, אלא הפער בין התפיסה
הסטריאוטיפית של הומוסקסואלים לבין רווחתם ואיכות חייהם
של הומוסקסואלים כיום. באמצעות פסיכו-אדיוקציה יש להביא
את ההורים לכלל ידיעה שהחיים ההומוסקסואליים בישראל
בשנת 5102 מאפשרים את אותן ההזדמנויות הפתוחות בפני
סטרייטים בכל אחד מתחומי החיים, ובפרט בתחום המשפחתי,
שבו ישראל מובילה במספר הממוצע של תהליכי הפונדקאות
והילדים בעבור זוגות הומוסקסואלים, ביחס למקומות אחרים
בעולם.
ניסוח מחודש של התהליך שעובר הבן כתהליך התבגרות הכרוך
בהתמודדות עצמאית עם העולם יתווה את המשימה ההורית
הנוכחית כהכנה מיטבית של הילד לחייו הבוגרים. לשם כך,
כותבת כהן (6991), יהיה על ההורים לאפשר לבנם להתמודד
בעצמו עם כישלונות, אכזבות ותסכול. כיוון שלא יוכלו להיות
תמיד לצד הילד על מנת לזהות ולמלא את כל צרכיו, וכיוון
שאין בכוחותיהם לשנות את העולם החברתי, עליהם להכינו
לקראת מצבים בעתיד שבהם יזדקק ליכולות של הסתגלות
עצמאית לאנשים שונים. כך מקרבים את ההורים מהתמקדות
בילד בלבד לרמה האנליטית, המביאה בחשבון השפעות גומלין
בין אישיוֹת ונקודת מבט של תהליך.
הרמה הרביעית והאחרונה על פי מודל המודעות ההורית היא
הורים הפועלים ברמה זאת מבינים את
רמת יחסי הגומלין.
הילד כמערכת פסיכולוגית מורכבת ומשתנה, שבה ההורה
והילד גדלים ומתפתחים כבני אדם. הם ערים יותר לצורכיהם
שלהם ולצורכי המשפחה, ומוכנים לקבל את חיי המשפחה
כתהליך חוזר ואחראי של התפשרויות ומציאת איזון בין צורכי
הילד וצורכיהם. הורים שכאלה תופסים את בנם כאדם שלם,
אשר אינו מוגדר על ידי נטייתו המינית בלבד, בדומה לסיפורו
של רמי: “הפסקתי ללכת למפגשי תמיכה. הרגשתי שאנחנו
נטיות המיניות שלהם בלבד...
ַ
זערים את הילדים שלנו ל
ַ
ממ
הרגשתי שאנחנו עושים עוול לילדים שלנו כשאנחנו יושבים
אישיות שלהם, אישיות המלאה
ּ
ָ
שם וּמדברים רק על פן מסוים ב
בכל-כך הרבה פנים נוספים” (מייק, 9002, עמ’ 25).
הורים ברמה זאת פונים לעזרה בשכיחות נמוכה, מכיוון שיש
ביכולתם להתמודד בגמישות וביצירתיות עם טווח רחב של
בעיות ילדיהם. אם הם יגיעו, יהיה זה לאחר טראומה או אירוע
יוצא דופן אשר יזעזע את המערכת המשפחתית ויצריך ארגון
מחודש שלה. הורים אלה זקוקים בעיקר לתמיכה ולחיזוק
תחושת היכולת. המטפל עשוי לעזור להם בידע על תגובות
ילדים במצבי בעיה או לחץ דומים ובהדרכה לגבי טכניקות
מסוימות שבכוחן להקל את התמודדותם עם הבעיה. יותר
מכול, חשוב שהמטפל יחזק את ההורה ואת ביטחונו ביכולת
ההתמודדות וההתאוששות של ילדו או של משפחתו, ויוודא
עם ההורה שהוא עושה את הטוב ביותר שהוא מסוגל בעבור
הילדים במצב הנתון (כהן, 6991).
בהקשר של מאמר זה, אפשר לראות את רמת יחסי הגומלין
גם במופעים יומיומיים של הקשר הורה-ילד, דוגמת דיאלוג
ם אפשר להביא את בן הזוג
ִ
המתקיים סביב שאלות כגון הא
לחגים או לאירועים משפחתיים כחלק מתהליך התפשרות בין
צורכי ההורים וצורכי הילד.
כל מה שאפשרי הוא טבעי, ולפיכך, כשבני
אדם אוסרים התנהגות אנושית מסוימת
בטענה שהיא לא טבעית, תמיד מדובר
על כלל תרבותי ולא על חוק ביולוגי
קבלת הבן כהומוסקסואל בשלב זה נגזרת מתוך הגדרת רמת
המודעות הרביעית כזו שבה מתקיימת הבנה של הילד כמערכת
פסיכולוגית מורכבת. אחד הממצאים העקביים והמעניינים
במחקר, מתאר את התהליך אשר עוברים הורים במסגרת
התמודדותם עם יציאת ילדיהם מהארון. עם יציאת הבן מהארון,
עלולים להתרחש הידרדרות ביחסים ואף נתק זמני, אך במהלך