42 / 68
2016
אוקטובר
.)
White
, 2002(
תחושת הכישלון והסבל הקשור אליה
אולם תחושה זו של כישלון אישי עשויה להוות דוגמה
עצמו, הדורש מאנשים להתאים
לכישלון הכוח המודרני
.)2004(
את עצמם לנורמות השליטות בתרבותם, טוען וייט
המשמעות של הבנה זו לטיפול, לפי וייט, היא שכאשר
אנשים מציגים את פעולותיהם ככישלון, אם מדובר בכישלון
ביעילות הכוח המודרני, נפתחת אפשרות להתייחס לאותן
להשפעת הכוח המודרני.
התנגדות של אנשים
פעולות כ
פתח למסע-
ובכך, אפשר להתייחס לתחושת הכישלון כ
מחקר לטריטוריות אחרות בחייהם, הכוללות זהויות
כלומר, תחת הצללים של דרך חיים
שהאנשים מעדיפים.
הנחווית על ידי האדם ככישלון, קיימים תחומי ידע אישיים,
זהויות מועדפות וצורות חשיבה אחרות, שלא היו יכולות
להיווצר תחת הנורמות השליטות בתרבות העכשווית,
8
בת
מפת-חקירה
המועדפות על ידי האדם. וייט פיתח
שלבים. המפה מאפשרת זיהוי התנגדויות של אנשים
לדרישות הכוח מודרני, יצירת תיאור עשיר של אופני חיים
ומחשבה שאינם תואמים את דרישות התרבות, ובמה
לעריכה מחודשת של זהויות מועדפות על האדם (לפירוט
.)
White
, 2002,
chap
. 5 :
המפה ראו
רעיונות אלה, ו"מפת כישלון" הנחו אותי כאשר חקרתי, יחד
עם שי ועם מיקה, את תחושת הכישלון שלהם בניסיונם
להתאים לנורמות השליטות בתרבות הישראלית בתחומים
של פוריות והורות.
המשך התפתחות בשיחות הטיפוליות
בפגישות הבאות הלכו והתחזקו העמדות החדשות של
מיקה ושל שי, בהן בחרו מתוך החופש שנוצר בתהליך
בחינת הנורמות שמהן הושפעו. הם החליטו להפסיק את
ניסיונות ההפריה האינסופיים, ועברו לתוכנית הכוללת ניסיון
אחד נוסף, שאחריו ייערכו ניסיונות הפריה עם תרומת זרע
או ביצית, שאם לא יועילו - יפנו לרשויות לאימוץ. הם הגדירו
זאת כתהליך שבסופו יהיה להם ילד, ולא משנה מאיזה
מקור. בכך הוציאו מן המשוואה את אי הוודאות, וחלק גדול
מהתסכול וחוסר האונים.
במהלך טיפול ההפריה האחרון התמודדו מיקה ושי בדרך
שונה מבעבר: הטיפולים ההורמונליים השפיעו על מיקה
הרבה פחות מבעבר. היא שמרה על מצב רוח אופטימי, עם
שתי "נחיתות" בלבד, שמהן הוציאה את עצמה במהירות.
בנוסף, החליטה שנמאס לה שה"אין ילד" שולט בחייה.
מעתה, כמו מודעה שראתה באיטליה, "החיים הם עכשיו!"
השינוי בגישתה התבטא ביום ההולדת של שי, שנחגג עם
חבריהם וילדי החברים. בניגוד לעבר, מיקה הייתה במצב
רוח טוב, לא קינאה בחברים על שיש להם ילדים וחשה
שמחה עם מה שיש לה בחייה. התחושה, לדבריה, הייתה
נפלאה!
מיקה סיפרה, שנמאס לה מהגישה הקורבנית ומתחושת
המסכנות. היא החליטה להוציא אותן מחייה. שי תמיד
אמר לה שיש הבדל בין להתמודד עם המצב לבין לקבל
אותו, שזו דרגה גבוהה יותר. עכשיו היא מתחילה לקבל
את המצב שייתכן שלא יהיה להם ילד ביולוגי, "שיחייך את
החיוך שלה ויהיו לו העיניים הטובות של שי".
שינויים אלה התבטאו במפגש עם חברתה הטובה שהרתה,
שבו לא חשה קנאה. היא יכלה לשמוח בשמחת חברתה
ולהכיל את חששותיה לגבי ההריון. זו הפעם הראשונה
שחשה שיש מקום לשני סיפורים שונים במקביל: שלה
ושל חברתה.
שי נזכר כיצד הרגישו כשהתחלנו את המפגשים, וכמה
מפלס העצבות ירד.
בפגישות הבאות סיפרה מיקה שהם ממשיכים בתוכנית.
היא חשה אנרגטית יותר והצליחה להרחיב את חייה
מבחינה מקצועית. מיקה שיתפה בהסתכלות החדשה
שמתפתחת אצלה על התקופה הארוכה של טיפולי
ההפריה, שעד כה נתפסה כתקופה חשוכה ומדכאת. היא
רואה עכשיו שבתהליך הם למדו להכיר עוד דקויות זה בזה,
והיכרות זו הביאה ליותר קבלה והכלה האחד את דפוסי
ההתמודדות עם קושי של השני, והגברת תחושת החוזק
הזוגי והביטחון באהבתם המשותפת. כך, למשל, בניסיונות
ההפריה הראשונים, לאחר כל כישלון מיקה הייתה
"מתרסקת" ומגיבה בדיכאון ובכי רב. היא הייתה כועסת
על תגובתו השקולה של שי, שנתפסה בעיניה כאדישות.
לאחר כשלושה שבועות, כשמיקה הייתה "מתאוששת",
42