38 / 68
2016
אוקטובר
שבחצי השנה הקרובה היא ושי יהיו חייבים להתחיל לשלב
תרומות זרע או ביצית לטיפולי ההפריה, אם לא יימצאו
עוברים נטולי פגם גנטי. אם גם התרומות לא יביאו להריון,
לא תהיה ברירה והם ייאלצו לשקול אימוץ. האלטרנטיבה,
סיכמה מיקה בייאוש, היא להמשיך לתת לטיפולי הפוריות
"לגמור" אותם. עם זאת, המחשבה על תרומות זרע או
ביצית או אימוץ, קשה לה ביותר. היא חשה לכודה בין שתי
חלופות בלתי אפשריות מבחינתה.
נראה היה לי שחשוב שמיקה, שי ואנוכי נבחן את הנורמות
החברתיות הדומיננטיות שעומדות בבסיס תחושת
הכישלון שלהם, ואת עמדתם ביחס לנורמות אלה, כדי
לברר האם תחת הצללים של תחושת הכישלון הקשה
נחבאות טריטוריות אחרות של חיים ותפיסות עולם
חלופיות, שעדיפים בעיניהם, וייפתחו חלופות מועדפות.
שאלתי, "האם הייתם רוצים שנדבר היום על המשמעות
של תרומות זרע ו/או ביצית ואימוץ עבורכם?" הם היו
מעוניינים בשיחה ממין זה, ופיתחנו והתעמקנו עוד ביחס
לאילו נורמות השליטות בחברה הישראלית שבה הם חיים,
הם נכשלים, והאם זו הבחירה שלהם לחיות לפי נורמות
אלו. שאלתי אותם, "האם יש לכם רעיונות אחרים כיצד
לחיות את חייכם?"
מיקה הסבירה את תחושותיה ואת עמדתה ביחס
לתרומות זרע, ביצית ואימוץ: ילד מאומץ הוא זר באופן
מוחלט. לאיש אין ספק כי אינו ילדם הביולוגי. אימוץ
אינו חריג כיום, ועם הדרכה מתאימה, הם יוכלו להסביר
לסביבה ולילד את מצבו. אין לה ספק כי יאהבו אותו
מאוד ובמידה שווה. למעשה, לאימוץ יש לה פחות
התנגדות באופן יחסי, אף שלאימוץ יש מינוס ברור של
היעדר קשר גנטי של הילד אליהם.
לגבי תרומת זרע או ביצית, המצב מורכב יותר עבורה.
להרות ילד מתרומת ביצית מדגיש שהיא נושאית ילד של
אישה זרה, וזה יוצר בה זרות כלפי העובר. להרות מתרומת
זרע מייצר אצלה תחושה דומה לבגידה בשי. ומה שמייצר
את הקושי הגדול ביותר, הוא הידיעה שכיוון שהיא תעבור
הריון ולידה, הם יכולים לרמות את הסביבה, ולתת רושם
שזהו ילד ביולוגי שלהם, בעוד שהוא איננו לגמרי כזה. ומה
יסבירו לילד כשיגדל? ימשיכו לרמות גם אותו? - יש פה
מצב מבלבל ביותר.
חקירת הנורמות התרבותיות הדומיננטיות
אמרתי למיקה ולשי, "אני מבינה מדבריכם שקיימות
נורמות השליטות בחברה, שגורמות לכם לחוש שאתם
נכשלים בעמידה בדרישותיהן. אך אני רוצה לבקש
שתסבירו ותרחיבו את המשפט שאמרה מיקה: 'לכאורה
נוכל "לעבוד" על החברה, שהילד הוא ביולוגי שלנו, כי יהיה
הריון וכולם יראו'".
מיקה הסבירה שיש לה תחושה של חריגות ביחס לנורמות
של אמהות, לידה והריון טבעי, המקובלות בחברה
הישראלית. היא חשה שכאישה שאין לה ילד משלה, שלא
הרתה, שאולי לא יהיה זה ילד ביולוגי שלהם לגמרי - יש פה
חריגות גדולה מן הנורמות השליטות ושגם היא מסכימה
להן.
הרהרתי לעצמי שחשוב להבין יותר מהן הנורמות
החברתיות, שבדירוג בהן מיקה ושי חשים נכשלים. זאת,
) שניתן
White
, 2002(
מתוך ההבנה שעליה כתב מייקל וייט
להתייחס לתחושות כישלון אישי וזוגי כסמן גם לכישלון של
מערכות הכוח-המודרני. ואולי תחת הצללים של הכישלון,
שוכנות טריטוריות אחרות של ערכים, שאיפות ויעדים
בחיים שהם חשובים יותר למיקה ולשי.
ביקשתי ממיקה להרחיב על הנורמות שביחס אליהן הם
חריגים, לדעתה.
מיקה הסבירה שלדעתה ישנה נורמה חברתית חזקה
בישראל לגבי החשיבות של ילדים ואמהות. לא מקובל
בארץ שלזוג אין ילדים, עד כי לבעל מותר לגרש את אשתו
במצב כזה. זוג שעדיין אין לו ילדים נחשב זוג שלא השלים
את ההגשמה שלו, וחברים והורים של זוג כזה עשויים
להפעיל על בני הזוג לחץ עדין להשקיע הכול בלהרות ילד
משלהם. שיחות סלון בקרב קבוצת נשים מגיעה לא אחת
לתיאור חויות הלידה, לקשיים בגידול הילדים או לסיפורי
גאווה בהם. מיקה כבר מזמן לא מסוגלת לשבת בחברת
נשים בסיטואציות כאלה. היא מרגישה כל כך נכשלת, לא
שווה. באופן שבו היא מגדירה את עצמה כאם, כאישה,
כמשפחה - היא ושי נכשלים. המחשבה על ילד מתרומת
38