40 / 68
2016
אוקטובר
מיקה דיברה על קול נוסף, המכוון אותה להתייחס למצבי
", ואז פגיעותה
"עמדה של פרופורציות
חיכוך עם שי מתוך
פוחתת וראייתה נעשית מתונה ומכילה יותר. שי דיבר על
קול אחר האומר לו במצבים כאלה: "חשוב מי עומד לפניך,
"הקול של
זו האישה שאתה אוהב!" הוא קרא לקול הזה:
. מרגע שקולות אחרים הועלו לפני השטח,
הסובלנות"
השתנתה האווירה בין שי ומיקה: המתח פחת, החלו
חיוכים ומבטי אהבה.
מיקה ושי סיכמו פגישה זו ואמרו שהם חושבים שהקולות
של "פרופורציות" ו"סובלנות" קשורים לגישה החדשה
שלהם כלפי נושא הפוריות, במקום הגישה הנורמטיבית,
שהגבירה אצלם את הקולות של "חוסר סובלנות" ושל
"דרמטיות וקיצוניות".
בירור הקולות של "פרופורציות" ו"סובלנות"
בהתייחס לפוריות
לפגישה הבאה הגיעו מיקה ושי יותר נינוחים. שוחחנו על
הקשר בין הקולות של "פרופוציות" ו"סובלנות" לבין הגישה
החדשה שלהם לנושא הפוריות והולדת ילדים.
מיקה חשבה על כך הרבה לאחרונה. לדעתה, מרכיב מרכזי
,
"שחרור ממטרות שהוצבו בנוקשות"
בכיוון החדש הוא
כגון: "חייבים ילד ביולוגי - אחרת נחשבים כישלון בעיני
החברה". ההיצמדות לאותן מטרות שמייצרות הנורמות
השליטות בנוקשות היא שגרמה לתחושת כישלון, הורידה
את
לשחרר
את הדימוי הנשי ויצרה דיכאון. כעת היא רוצה
ההיצמדות הנוקשה לנורמה של
"רק ילד ביולוגי" ולהחליף אותה
בעמדה המועדפת: "כל ילד
יתקבל בברכה: מתרומת זרע,
.
מתרומת ביצית, או מאימוץ"
לפתע יכלה לראות בדמיונה
שבסוף השנה יהיה להם ילד,
ולחוש התרגשות
איזשהו,
והתחלה של שמחה!
מיקה חותרת למצב שבו
פעולותיהם ליצירת הילד ייעשו
של
עמדה של קבלה
מתוך
המצב ושל עצמם. כלומר,
ייתכן שלא יהיה להם ילד גנטי של שניהם, ייתכן שיהיה
ילד מתרומת ביצית או מתרומת זרע או שניהם, או שיהיה
ילד מאומץ. היא עדיין איננה במצב של קבלה מלאה, אך
היא חשה שהתהליך החל ושהיא בדרך לשם. לשאלתי, שי
הוסיף, שהוא במצב של קבלה מוחלטת. כל ילד יתקבל
בברכה.
בירור הצד הרוחני בחייהם של מיקה ושי
המשכתי ושאלתי את מיקה, "לאילו רעיונות על החיים
שחשובים לך, קשורים אירועים ונרטיבים חדשים אלו?"
. היא הייתה ערה לכך שבעבר
שיעור
מיקה חשבה שיש כאן
קיבלה כל מה שרצתה ובלי מאמץ מיוחד. אך להגשמת
החלום הזה היא צריכה להתאמץ, והיא לומדת שלא כל
דבר תקבל. מצב זה מלמד אותם לשחרר שליטה. כל
השיעורים האלה הופכים אותם לאנשים טובים יותר. שי,
לדעתה, הגיע לקבלה עצמית מלאה, והיא מעריכה ואוהבת
אותו על כך עוד יותר!
נורמות דומיננטיות בחברה המערבית באשר
להורות ופריון
החברה בישראל (כמו גם באיטליה, בארצות הברית ועוד)
מקדשת את התא המשפחתי: כילדים מלמדים אותנו
שכשנגדל נתחתן ונוליד ילדים. התפקידים המגדריים
מעוצבים סביב גידול ילדים. האמהות נחשבת להגשמה
האולטימטיבית של האישה. זוגות הטרוסקסואלים, ובייחוד
הנשים, הבוחרים לא להוליד ילדים, נחשבים חריגים
ואנוכיים. הפוריות מובנת מאליה. מגדלים אותנו להאמין,
שכאשר נגדל ונהיה מוכנים לכך
- נהיה מסוגלים להביא ילדים
Atwood
לעולם, וכי כך ראוי (
& Dobkin 1992; Whiteford &
Gonzalez 1995; in Hewson et
.)
al., 199
7
כאשר זוג בתרבות זו נתקל
בקשיים בהבאת ילד לעולם,
לנורמות אלו עלולות להיות
תוצאות הרסניות, ההולכות
וגוברות עם הזמן: גובר הרצון
והמאמצים לציית לאותן נורמות,
כל כישלון כביכול יוצר תחושת
חוסר התאמה, תסכול, עצב, אשמה, בושה, מתח ודיכאון.
נוצר "אפקט של כדור שלג". המחשבה כי מתח מטרפד
את הצלחת ההפריות מגבירה את החרדה. התערבויות
מרגיעות כביכול של הסביבה, אף מתוך רצון טוב, יוצרות
40