39 / 68
פסיכואקטואליה
39
זרע או ביצית עדיין חריג כיום, והיא חוששת מההשלכות
החברתיות על הילד במצב כזה.
שאלתי את מיקה ואת שי, "האם חשוב לכם להתאים
עצמכם לנורמות אלה? האם חשוב לכם לחיות לפי הזרם
המרכזי שמתוות נורמות חברתיות אלה, ונורמות אחרות
בכלל? או שהכפייה של נורמות אלה מעוררת בכם
התנגדות?"
דירוג של אנשים דוחף אותם לצמצם
את הפער בין מקומם הנמוך לבין
הדירוג של "אדם מוצלח". במקרים
רבים, מאמצים אלה מגבירים את
תחושת הכישלון והסבל הקשור אליה
מיקה ושי אמרו שלא חשבו על כך בעבר באופן זה. הם
לא היו ערים למידת היותם שבויים בהתוויה של נורמות
חברתיות אלה. עכשיו הם מגיעים למסקנה שאימצו נורמות
אלו, בדבר הכרחיות היותם של ילדים "טבעיים" כמגדירים
את זהותם כזוג, כמשפחה וכפרטים, בעיקר מאז שהם לא
מצליחים לעמוד בנורמה זו. וככל שהם לא מצליחים - כך
הם מנסים יותר ויותר.
בנקודה זו ביררתי עם מיקה ועם שי, אילו פעולות הם
עשו כדי להתאים עצמם לנורמות הללו, וכיצד מאמצים
אלה השפיעו עליהם. הם סיפרו שבתחילה החליטו שלא
ינוחו ולא ישקטו עד שיהיה להם ילד ביולוגי. לשם כך היו
מוכנים לבצע את כל הבדיקות הנדרשות ואת כל טיפולי
הפוריות הקיימים. הם גייסו את תמיכת משפחותיהם,
וככל שהשקיעו יותר מאמצים, וחשו יותר מחויבים למטרה
שהנורמות הציבו - כך חשו נכשלים יותר, שווים פחות,
רחוקים מהשגת מטרתם, עצובים ומיואשים. התגובות
המשתתפות, והעידוד של הסביבה, רק האדירו את
ה"אמיתיות" של נורמות אלו, וגרמו להם לחוש נכשלים
יותר.
בנקודה זו החל דיון בנקודות עקרוניות: עכשיו, כשהם
מודעים לאחריות של הנורמות הדומיננטיות לתחושת
הכישלון שלהם, האם ייתכן שגישתם האישית לנורמות
אלה, ולנורמות בכלל, אינה של קונפורמיות אלא אחרת?
הייתכן שהעמדות והערכים שהם מחשיבים כבונים את
זהותם - שונים לגמרי? האם יכולים הם להיזכר באירוע של
סירוב למדוד את חייהם בהתאם לנורמה חברתית שלטת?
מחאה כלפי נורמות דומיננטיות נוספות
מיקה נזכרה שכאשר היא ושי הכירו היא הייתה צעירה
מאוד, כבת עשרים. כאשר החליטה להינשא לו, אמרה לה
חברה: "השתגעת?! מי מתחתן בגיל כל כך צעיר?" מיקה
זוכרת שלא התרגשה מהאמירה של חברתה. להפך: היא
זוכרת שהייתה בטוחה בהחלטה להינשא לשי, ולא משנה
אם מקובל להינשא בגיל צעיר או לא. היא אף נזכרה
שכאשר היא שואלת את שי איך הם יתמודדו עם שאלות
של הסביבה, עם ביקורות של הוריהם וחבריהם על צעדים
שלהם בתחום טיפולי הפוריות, שי אומר לה: "אני שם קצוץ
על כולם!" ועמדתו זו עוזרת לה מאוד להשתחרר משליטת
הנורמות החברתיות השליטות.
חיוך של תקווה התפשט על פניה של מיקה. היא אמרה
שעכשיו היא חושבת שלהרות ילד מתרומת זרע או ביצית
ייעשה יותר ויותר נפוץ, במיוחד ככל שהרעיון של "משפחה
אחרת" לך ויתרחב. זוגות להט"בים תמיד יזדקקו לתרומת
זרע או ביצית או אימוץ, כדי להפוך למשפחה עם ילדים.
שאלתי אותם "האם הייתם רוצים שנמשיך לפתח נושא
זה ונבחן מהם הערכים המועדפים עליכם בנושאי הורות
ופוריות?" שניהם הסכימו שזה עדיף במקום להיות
אומללים על שאינם עומדים בדרישות הנורמות השליטות,
שגילו שאינם רוצים לציית להן.
קווי סיפור דומיננטיים וחבויים רחבים יותר
לפגישה הרביעית הגיעו מיקה ושי בפנים עגומות. מיקה
אמרה ש"המצב רע", ואין לה כוח עוד לשאת את "הפיוז
הקצר" של שי. שיערתי שאפיזודה זו משקפת השתלטות
מחודשת של סיפורים דומיננטיים ישנים, שזיהינו בטיפול
הקודם וצמצמנו, וזו הזדמנות לבחון את הקשר שלהם עם
השפעת הנורמות השליטות.
שאלתי את בני הזוג, "האם אתם רוצים לדבר על 'המצב
הרע'?" ביקשתי לדעת אילו אירועים תרמו לתחושות
הקשות כל כך. מיקה סיפרה על שתי מריבות שהתרחשו
ביניהם במשך השבוע ותרמו לתחושה קשה של אי הבנה
ואי הכלה הדדית. מיקה לא יכולה לשאת את "התוקפנות
וההשפלה" באופן שבו שי דיבר אליה, ולשי קשה לשאת
את "הדרמטיות והקיצונות" אצל מיקה בכל חיכוך.
ביקשתי, להכיר את הקולות האלה שמתארים את מיקה
כ"דרמטית וקיצונית" ואת שי כ"בעל פיוז קצר ומשפיל".
לאחר מכן ביררתי, עם שניהם, האם לצד קולות דומיננטיים
אלה קיימים גם קולות אחרים, אף אם כרגע קטנים וחלשים.