37 / 68
פסיכואקטואליה
37
חידוש הקשר התעדכנתי בחייהם, ואז שאלתי, "מה מטריד
אתכם בתקופה זו בחייכם, שבגללו חזרתם לטיפול?" והם
פרשו את סיפורם: הם יחד כעשר שנים. הזוגיות נהדרת.
ההישגים מן הפרק הקודם של הטיפול נשמרים. הם
משוחחים על הכול, תומכים זה בזה ומקבלים האחד את
מגבלות האחר. הם מרוצים גם מההתפתחות האישית של
כל אחד מהם.
אולם בארבע וחצי השנים האחרונות הם מנסים להביא ילד
לעולם, ונכשלים. הם טופלו בשניים מבתי החולים הטובים
הפריות מבחנה, ואין התקדמות.
11
בישראל. עברו
הבדיקות הראו כי לשי ספירת זרע נמוכה, ולמיקה -
בעיה של מוטציה גנטית שגורמת למות העוברים כבר
בעת חלוקת התאים הראשונית. הם ניסו שילוב של
הפריית מבחנה עם בדיקת העוברים במבחנה, כדי לשלול
את הפגומים גנטית וכך להגדיל את הסיכוי להתפתחות
האחרים.
שיחה מחצינה על קשיי פוריות
מן הידע המקצועי והאישי שלי בתחום קשיי הפוריות
למדתי כי קשיים אלו מחלחלים לכל תחום בחיי בני זוג.
הם חווים את הקשיים כטבועים בזהותם, והדבר מגביר
את הסבל ומקשה על איתור פתחים לסיפורים מיטיבים
, את
שיחה מחצינה
יותר. חשבתי שחשוב שנברר יחד, ב
ההשפעות השונות של טיפולי הפוריות, כדי לאפשר מרחב
ביניהם כאנשים לבין קשיי הפוריות שעמם הם מתמודדים,
וכדי לאתר פתחים לסיפורים מועדפים.
שאלתי, "כיצד טיפולי הפוריות משפיעים על חייכם ועל
יחסיכם?" ומיקה תיארה השפעה נרחבת: הכישלונות
כישלון
בניסיונות ההפריה יצרו אצלה תחושה כללית של
"המצב
היא כינתה את הסיפור הדומיננטי של חייה:
כאדם.
, והסבירה ש"המצב של אין ילד" וכישלון
של אין ילד"
ההפריות פוגעים בתחושת הנשיות שלה, בביטחון שלה
בגופה ובדימוי העצמי שלה באופן כללי. הם מעוררים בה
כעס על גופה, על החצוצרות ועל הרחם שלה ש"בגדו" בה
ולא מתפקדים היטב כפי שציפתה.
מיקה הרגישה שעולמה סובב כיום סביב ה"אין ילד". כל
חודש של טיפולי פוריות מתחיל בתקווה גדולה, המלווה
בהזרקת הורמונים יומית, שאיבת ביציות בהרדמה, החזרת
העוברים - שלב שבו התקווה מתרוממת לשחקים -
ומתח עצום לקראת ההודעה על קליטת העובר או... קבלת
המחזור, שפירושו כישלון נוסף. לאחר כל כישלון בהפריה,
הוסיפה, נופלת עליה עצבות גדולה. מפעם לפעם זמן
ההתאוששות מתארך והכוחות הנדרשים לכך פוחתים.
לאחר הכישלון האחרון נדרשו לה חודשיים כדי להתאושש,
ועדיין היא חשה דיכאון.
הם מגיעים למסקנה שאימצו נורמות
אלו, בדבר הכרחיות היותם של ילדים
"טבעיים" כמגדירים את זהותם כזוג,
כמשפחה וכפרטים, בעיקר מאז שהם לא
מצליחים לעמוד בנורמה זו. וככל שהם
לא מצליחים - כך הם מנסים יותר ויותר
שי סיפר שגם אצלו הכישלונות בטיפולי הפוריות יוצרים
תחושת עצב גדולה. הוא לוקח זאת למקום מעשי של
פתרונות חלופיים כגון תרומת ביצית או זרע, ואף אימוץ. אך
הוא יודע שמיקה לא מסוגלת כיום לשקול חלופות כאלה.
שאלתי את מיקה ואת שי, "למי אתם מספרים על
התהליכים שאתם עוברים? ואיזו השפעה יש לכך עליכם?"
בני הזוג סיפרו כי לסביבה הקרובה - המשפחה המורחבת
והחברים - יש המון רצון טוב. אולם התגובות שמיקה
מקבלת, שכן לרוב אנשים פונים אליה, הן בסגנון של:
"בסוף תצליחו!... אל תוותרו!... אל תיכנסי לדיכאון, זה
לא עוזר... תמיד אפשר לאמץ!" ואלו הן קלישאות שאינן
עוזרות לה כלל. בעיניהן של אמה וחברותיה היא רואה כאב
עליה ועל שי, והיא לא יכולה להכיל את הכאב של האנשים
בסביבתה, שאוהבים אך מגבירים את תחושת הכאב
והכישלון שלה.
מתחילים להשתמש במפה לשיחות כישלון
בשיחה השנייה, חשוב היה לי לברר עם מיקה ועם שי האם
התחברתי לסוגיות שמשמעותיות להם. שאלתי אותם "מה
דיבר ללבכם בשיחתנו הראשונה? מה לקחתם ממנה?"
מיקה אמרה שלא הייתה ערה לכך שתחושת כישלון נרחבת
כל כך נוצרה אצלה בעקבות טיפולי הפוריות הכושלים. היא
מרגישה שהיא "נגמרת" בתהליך הזה ולא יכולה, אף לא
רוצה, להמשיך אותו ללא סוף.
להמשיך להיות נתונה
התחלה של סירוב
ראיתי בכך
להשפעות המוחצות שאותן תיארה, של קשיי הפוריות,
ופתח לגישה אחרת. המשכתי ללמוד על הרהוריה של
מיקה: היא חשבה על כך הרבה בין הפגישות, והבינה