33 / 68
פסיכואקטואליה
33
) של הפציינט
psychic experience
וההתנסות הפנימית (
ללא שיפוט. לגבי הפציינטית הפסיכוטית של יונג, היה
הביקור על הירח אמיתי, וכך גם לגבי בן המלך, שהאמין
וחווה את עצמו כהינדיק. "לפני יונג, פסיכיאטרים רבים
הקדישו מעט מאד תשומת לב למה שיש לפציינט להגיד.
למצבה: אחרי כל
הגיונית
אבל הפנטזיה שהיא חשפה,
מה שסבלה ב'חיים האמיתיים', אין פלא שהיא ריחפה
אל תוך החלל החיצון! זו הייתה המציאות של הפציינטית,
ויונג, שהיה קשוב למציאות זו, ולקח אותה ברצינות, הצליח
לעזור לה לחבר את עצמה מחדש באופן אינטגרלי לעולם
Segaller & Berger,
ה'מציאות האמיתית'" (תרגום שלי,
). ויונג מעיר על כך: "לפיכך, אני רואה את הסבל
1989, p
.21
של חולי הנפש באור אחר. זאת מכיוון שהרווחתי תובנה,
שלפיה המציאות הפנימית היא חשובה ועשירה מאד"
.)130
, ע"מ
1961 ,
(יונג
בעקבות ההבנה והקבלה מצד
המטפל, חש המטופל נכונות
רבה יותר להבין ולקבל את עצמו
המסר והחידוש של יונג לטיפול בחולי נפש הוא אפוא: כבד
את המציאות הפנימית של האדם שלפניך. כך תוכל גם
לחקור, ולגלות את ההיגיון הפנימי של מציאות זו.
ומהו ההיגיון הפנימי הזה? אצל הפציינטית של יונג, ההיגיון
היה לברוח מעולם משפיל ומכאיב, אל פנטזיה מרוממת
ומחזקת, וכך לא רק להפסיק את הסבל שנגרם עקב גילוי
העריות שעברה, אלא ליהנות מהעולם החדש שאותו יצרה.
ובאופן כללי יותר, אפשר להרחיב ולומר כי לכל אדם יש
מציאות פנימית משלו, שיכולה בהחלט להיות לא הגיונית-
לוגית, עם אמונות פרטיות לגבי העולם ומהותו. אך יש לכבד
את המציאות הפנימית הזו, כי עבור אותו אדם היא מהווה
אמת עמוקה. לכל אדם "סיפור פנימי" המסביר את טבעה
של המציאות, ואת מקומו ותפקידו בתוכה. ולסיפור זה, גם
אם הוא נראה מופרך לגמרי, יש היגיון פנימי. סיפור זה הוא
מפתח לנפשו של האדם. אם אנו רוצים לטפל בו, או לעזור
לו, אנו צריכים להקשיב לסיפורו, לחשוף את הגיונו הפנימי,
ובהתאם להיגיון זה, להוביל אותו הלאה, לשינוי הרצוי (כך,
למשל, יונג שינה את סוף הסיפור, בכך שהפציינטית שלו
ביצעה, לתפיסתה, מעשה "בגידה" בשד, ובכך השתחררה
ממנו, לתפיסתה, ויכלה לשוב למציאות).
ניתן לזהות אצל יונג שני שלבים: ראשית, הוא מכבד את
המציאות הפנימית של המטופל, מקשיב לה ומקבל אותה.
ושנית, הוא מזהה את ההיגיון הפנימי שבה, את הסיפור
הפנימי שהאדם יצר לעצמו, ומאפשר לו להשתחרר מסיפור
זה, או לשנותו בצורה שתועיל לו.
האם ניתן לזהות שלבים אלה גם בטיפול של החכם בבן
המלך? השלב הראשון מופיע בבירור: גם הוא מכבד את
המציאות הפנימית של בן המלך, בכך שהוא יורד אליו
מתחת לשולחן, אינו מטיף לו ומנסה לשנותו, ומתעניין
בכנות במעשיו. אך האם גם הוא מזהה את ההיגיון הפנימי
שבסיפורו?
זיהוי ההיגיון הפנימי:
מדוע נפל בן המלך לשיגעון?
לדעתי, ניתן לשער מהו ההיגיון הפנימי שזיהה החכם
בשיגעון של בן המלך. בכל שלב של הטיפול, הוא מדגיש לבן
המלך שהוא יכול להישאר הינדיק, למרות השינוי שביצע.
"אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים
להיות לבושים כתונת ואף-על-פי-כן להיות הינדיק. ולבשו
שניהם הכתונת. ואחר זמן-מה ... : אתה חושב שעם
מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן
עם שאר הבגדים.
ואחרי-כן ... : אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר
חדלים מלהיות הינדיק? אפשר מלאכול וגם להיות הינדיק.
ואכלו. ואחרי-כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח
להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות
.)10 '
, ע
1982 ,
אצל השולחן" (שדה
מכאן שלבן המלך היה כנראה חשוב מאוד להישאר בזהות
של ההינדיק, שאותה אימץ במסגרת השיגעון שלו. אבל
מדוע?
הסבר אפשרי לכך נסמך על התאוריה של רונלד לאינג,
פסיכיאטר אקזיסטנציאליסט. לאינג האמין שהחברה
המודרנית מקיפה את הפרט בחומת סתגלנות המעכבת
את הפוטנציאל הגלום בו:
"פרויד הדגיש חזור והדגש שתרבותנו היא תרבות של דיכוי.
קיים קונפליקט בין מה שאנו נתבעים לו בשם הקונפורמיות
ובין תביעות האנרגיה היצרית שלנו... תרבותנו מדכאת לא
רק את היצרים, לא רק את המיניות, אלא את חריגת האדם
.)6 '
, ע
2008 ,
מעצמו לכל צורותיה..." (לאינג
מכאן נובע, לפי לאינג, ההיגיון שבהתנהגות חולה הנפש.