פסיכואקטואליה - אוקטובר 2016

24 / 68

2016 אוקטובר
הגישה האחרת. כך, בבודהיזם ניתן להשתמש בהבנה
קוגניטיבית ובדיבור כדי לחזק את אי הידיעה. דוגמא לכך
היא שימוש בקוואנים (חידה מילולית שאין לה תשובה, אך
ככל שמהרהרים בה יותר, כך היא יותר מבלבלת). כמו כן,
בטיפול פסיכולוגי עשוי להיות שימוש בטכניקות חווייתיות
כגון תרגילי הרפיה.
הפסיכולוגיה המערבית בדרך כלל תשאף
לעזור למטופל "להבין" טוב יותר (את
עצמו, את מערכות יחסיו), לפתח מודעות
ולארגן את החוויה. בזן בודהיזם, המטרה
היא לא להגיע להבנה ולארגון, אלא
להיפטר בהדרגה מהצורך להבין ולארגן
הסיבה להבדלים בין הגישות היא תרבותית. תרבויות המזרח
אינן מתקשות עם עקרון אי הידיעה. אין צורך להבין טוב
יותר את המציאות, או את חוויית המציאות, על מנת להיות
מאושר יותר. האושר מגיע מהחוויה הטהורה, מהחיים
בהווה, מהפשטות שבקיום. בחברה המערבית, לעומת
זאת, נדמה שדווקא הידיעה (או אשליית הידיעה) מייצרת
רוגע. ייתכן כי תהליכים של מחקר ואנליזה (האופייניים
למדע שהתפתח במערב, והיו נפוצים פחות בתרבויות
המזרח), השפיעו על הפסיכולוגיה.
תהיות העולות מן ההשוואה בין שתי הגישות הן, למשל:
האם על אנשי מקצוע, הבוחרים לטפל בגישות אלו, לדבוק
באחת מהן או שניתן לשלבן? האם הצורך להמשיג תהליכים
נפשיים סותר את העקרונות של הבודהיזם? עד כמה
התרבות שאותה ספגנו מכתיבה את זהותנו המקצועית,
ואת האופן שבו אנו תופסים טיפול?
כמו בכל דבר בחיים, ובהתאם לרוח הבודהיסטית, נראה
שאין תשובות מוחלטות. נדמה שמה שחשוב הוא היכולת
לתת את הדעת לגבי כל תהליך טיפולי לגופו. בשתי הגישות
ישנן סכנות. במקרים מסוימים, מנטליזציה עשויה לגרום
לתהליכים שליליים כגון רומינציה. למשל, מטופל דכאוני
עשוי לשחזר שוב ושוב בטיפול דינמי את חוויית המצוקה,
מה שרק יגרום לו לשקוע עוד יותר בחוויה השלילית, וירחיק
). נוסף על כך, ישנם 2014 ,אותו מהפתרון (רובינשטיין
אנשים המתקשים עם פורמט של דיבור עצמי ו"חפירה"
במעמקי הנפש. התנגדויות אלו עשויות להתקיים על רקע
ניסיון עבר לא מוצלח עם פסיכולוגים, יכולת נמוכה לתובנה
רגשית או חוסר סבלנות לתהליך מסוג זה. שילוב של גישה
פילוסופית בטיפול עשוי להועיל יותר למטופלים אלו.
עם זאת, טיפול מונחה זן, החותר להדגיש את אי הידיעה
ואת פירוק המבנים המנטליים הקיימים, עלול לעורר חרדה
קיומית. כאמור, בחברה המערבית ידע מפחית חרדה, ויש
מטופלים הנאחזים בידיעה על מנת לתפקד. ניסיון לפרק
מושגים ולהצביע על טבעה הסובייקטיבי של החוויה, עלול
להיתקל בהתנגדות, הימנעות והתדרדרות המצב. למשל,
אצל מטופל מסוים, סיפור הגל המתרסק לחוף עשוי לעודד
את התובנה שאין אנו ישויות אינדיבידואליות אלא חלק
משלם גדול, מה שיפחית את חרדת המוות. לעומת זאת,
מטופל אחר עשוי לחוות חרדה מכך שכל הדימוי העצמי
והערך העצמי שעמל על בנייתו במהלך חייו מאבד את ערכו
למול תובנה זו.
ערנות טיפולית, היכרות עם פילוסופיית המזרח וגמישות
מחשבתית של מטפל עשויה להביא לאיזון טוב בין גישות
המזרח וגישות המערב. יש להפעיל שיקול דעת מתי
להשתמש בכל שיטה ולבחון את יכולתו של המטפל לנוע
בין העמדות תוך התאמה לצורכי המטופל.
מקורות
1 1 . ). ימי שלישי עם מורי. מאנגלית: דרורה בלישה. הוצאת מטר.2003( 'אלבום, מ
2 2 . ). אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות. הוצאת צ'ריקובר.1999( 'וויט, מ' ואפסטון ד
3 3 . ). משחק ומציאות. עם עובד.1995( 'ויניקוט, ד
4 4 . ). ניטשה מסה ומבחר מכתביו. תל אביב: עם עובד. 2001( 'ניראד, י' והמרמן, א
5 5 . , מאתר פסיכולוגיה 2015‏מרץ‏ 05). בואו לא נדבר על זה - לזכרה של פרופ' סוזן נולן-הוקסמה. נדלה ב‏תאריך‏2014( 'רובינשטיין, ג
עברית:
6. Health Practice. American Psychiatric Publishing Inc; 1st edition.
7. Nhat Hanh, T. (2003). No Death, No Fear: Comforting wisdom for life. Riverhead Books.
24