22 / 68
2016
אוקטובר
מבין! כולנו עומדים להתרסק! כל הגלים עומדים להפוך
לאין! נכון שזה נורא?' הגל השני אומר, 'לא, אתה לא מבין.
אתה לא גל, אתה חלק מהאוקיינוס".
גם בבודהיזם וגם בטיפולים פסיכולוגיים
מסוימים המטופל/מתרגל לומד לחוות
את החוויה, אך לא להזדהות עמה
לכאורה, ויתור על מושגים השגורים בפינו מהיום שבו
למדנו לדבר עלול לעורר חרדה איומה. בפועל, אנשים רבים
מוצאים בכך מקור לגמישות מחשבתית, לשלווה ולשחרור
של כאב נפשי המבוסס על נוירוזה. לפי הזן בודהיזם
המותאם למערב, ניתן להחזיק באמת פילוסופית אחת
(ויתור רעיוני על הגדרות ומושגים), ולתפקד במציאות
הנוגדת אותה (התנהלות בעולם של הגדרות ומושגים).
דומה הדבר לצפייה בסרט, שבהשראתו חווים חוויות
ותחושות, מרגישים רגשות וחושבים מחשבות על העלילה
והגיבורים שבה, אך בו בזמן מודעים לכך ש"זה רק סרט".
סינרגיה של פסיכותרפיה מערבית וגישות המזרח
כמו הבודהיזם, הפסיכולוגיה המערבית כוללת זרמים
רבים וגישות שונות. בהכללה גסה, ניתן לומר שהפסיכולוג
המערבי יישאף, במידה כזו או אחרת, לחקור יחד עם
המטופל את הסיפור שהוא מספר על חייו, התנהגויותיו,
רגשותיו ויחסיו הבין-אישיים. התבוננות פנימה בעזרת איש
טיפול מאפשרת לפתח מודעות לעולם הסמוי (תכנים לא
מודעים), לעשות סדר בבלגן הפנימי, ולייצר נרטיב בהיר
המאפשר יכולת הכלה. דרך עיבוד מילולי של חוויות בטיפול,
נפתח מרחב פוטנציאלי שבו המטופל יכול "לשחק" עם
פרשנויות, וכך להכיל טוב יותר היבטים שונים של מציאות
). לעתים, עצם פתיחת המרחב
1995 ,
וחוויה (ויניקוט
משרתת את המטופל ומביאה לו רווחה נפשית. במקרים
אחרים (כמו בטיפול נרטיבי או בפסיכולוגיה חיובית),
המשחק עם פרשנויות נועד לבחירה של נרטיב מוצלח יותר
מזה שהמטופל השתמש בו עד עכשיו, ובדרך כלל נבחר
סיפור מאורגן ואופטימי יותר.
פיטר פונאגי טבע את המושג מנטליזציה, בהתייחסו
ליכולת להבין את העולם הגלוי בעזרת העולם הסמוי.
מנטליזציה היא היכולת לפרש התנהגויות של עצמנו ושל
Bateman
הזולת במונחים של מחשבות, רגשות ואמונות (
). גישת המנטליזציה מעודדת את האדם
& Fonagy
, 2011
לנוע מעמדה של פעולה לעבר עמדה של התבוננות.
תנועה זו מאפשרת מבט רחב יותר והבנה מעמיקה יותר
של המניעים הגורמים לנו לפעול. קיים דמיון בין השימוש
במנטליזציה ובין התרגול של זן. הדמיון המהותי הוא במעבר
בין העמדות. אנו לומדים לנוע מעמדה פועלת לעמדה
מתבוננת. הן הבודהיזם והן גישת המנטליזציה מעודדים
התבוננות בעצמנו, בסיפור שלנו ובתהליך שגורם לנו לספר
אותו באופן מסוים. אנו עוברים מלהיות הדמויות בסיפור,
לקוראי הסיפור, לצופים בסרט. התבוננות זו מאפשרת
ריחוק מסוים, או החצנה, בשפת הטיפול הנרטיבי (וויט
.)1999 ,
ואפסטון
גם בבודהיזם וגם בטיפולים פסיכולוגיים מסוימים המטופל/
מתרגל לומד לחוות את החוויה, אך לא להזדהות עמה.
המודעות הגבוהה יותר לא גורמת לכך שמחשבות ותחושות
מעיקות נעלמות, אך הן הופכות בהדרגה להיות רעשי
רקע, ולא המציאות עצמה, ועל כן ניתנות להכלה. בשתי
הגישות היכולת לשאת אמביוולנטיות גוברת, כיוון שנוסף
ממד לחוויה, וראיית המציאות היא כעת כוללת יותר. כך
למשל, תתפתח בהדרגה יכולת לשאת תחושות מנוגדות
לכאורה, שמתקיימות במקביל, כמו עצב והקלה. בתפיסת
העולם הבודהיסטית, סתירות עשויות לדור במקביל ללא
קושי. הניגודים מייצגים את הלקות בתפיסת המציאות, אך
לא לקות במציאות עצמה. בשתי הגישות אנו לא נדרשים
לוותר על הריגוש שבחוויה, או על ההשתתפות בסיפור.
אלא שכעת מתאפשר לנו להיות הדמויות בסרט והצופים
בו בזמן.
תיאור מקרה
להדגמת השילוב בין הגישות, אשתמש בהתערבות קצרת
טווח מהדרכה הורית.
שירי (השמות בדויים) היא אם חד הורית לדנה בת הארבע.
דנה תוארה על ידי שירי והגננת כילדה נבונה, תקשורתית
ובעלת קסם אישי. עם זאת, היו לדנה קשיים משמעותיים
בגן שכללו אנקופרזיס, התחצפות לאנשי צוות, קשיים
חברתיים, נטייה להיעלב בקלות ותנודות רגשיות קיצוניות.
שירי הגיעה לכמה פגישות הדרכה. במהלך הפגישות היא
הייתה נסערת מאוד, לא מווסתת ותיארה את הליקויים
אצל דנה ובהורות שלה עצמה במגוון עשיר של מושגים
ופרשנויות בעלי גוון שלילי כגון "מחלת נפש שהילדה
מפתחת", "כישלון הורי", ו"טראומה בשל המחסור בדמות
אבהית". על אף תיאורים אלו, והקושי בוויסות רגשי, שירי
22