20 / 68
2016
אוקטובר
פסיכותרפיה מבוססת זן -
גשר בין מזרח ומערב
מתן הולנד
מתן הולנד הוא פסיכולוג חינוכי מתמחה בשפ"ח אורנית. לומד ומתרגל זרמים שונים של זן בודהיזם ומשלבם בעבודה הטיפולית.
בעשורים האחרונים, עם התפתחות הכפר הגלובלי
ונגישות המידע חסרת התקדים, מחלחלות אט אט גישות
מפילוסופיית המזרח אל הפסיכולוגיה המערבית ותופסות
אחיזה הן בלימודי פסיכותרפיה ובהכשרות פסיכולוגים
והן במחקר האקדמי. נקודות הדמיון וההשקה בין גישות
פסיכולוגיות מודרניות כגון מנטליזציה וגישות נרטיביות לבין
פילוסופיות המזרח החלו לקבל חשיפה ולגיטימיות, עד כי
בכנס הפסיכולוגים החינוכיים האחרון, קשה היה למצוא
סדנה שבכותרתה אין מושגים מפילוסופיית המזרח כגון
צ'י ומיינדפולנס. עם זאת, לעתים נדמה כי ישנן סתירות
מהותיות בין תפיסות העולם של פסיכולוגים מערביים,
הנאחזים במושגים דוגמת "עצמי" ו"כוחות אגו" ונתלים
בילדות המוקדמת כבסיס טיפולי, לעומת גישות המזרח,
המדברות על אי היאחזות, התמקדות בכאן ועכשיו, והיעדר
"עצמי".
פילוסופיות מהמזרח כגון זן וטאואיזם מאתגרות את הצורך
של הפסיכולוגיה המערבית בהיצמדות להגדרות מסורתיות,
ואת הצורך להשתמש בתובנות לגבי העבר כדי להתמודד
עם ההווה. עם זאת, ישנם עניינים משיקים רבים בין
תפיסות העולם. במאמר זה אציג את הגישה הבודהיסטית
לפסיכופתולוגיה ולטיפול בה, כפי שמתבטאת בזן בודהיזם.
כמו כן, אדון בנקודות דמיון והשקה עם תפיסות מקובלות
בפסיכולוגיה המערבית, ואדגים התערבות טיפולית
מהדרכת הורים, הכוללת אלמנטים משותפים של שתי
תפיסות העולם. לבסוף, אדון בהבדלים בין הגישות ובאופן
שבו הן מבטאות פערים תרבותיים.
תפיסת הזן בודהיזם ביחס לפתולוגיה נפשית
הבודהיזם שם דגש על הסובייקטיביות של המציאות. הוא
מסביר את הקושי האנושי להפנים מציאות שבה אין אמת
אובייקטיבית להיתלות בה. לפי גישה זו, המפתח להפחתת
הסבל האנושי הוא ההפנמה של מציאות מבלבלת זו,
המתנגשת עם החינוך בתרבות המערבית. הקושי מתחיל
כבר במהפכה הלשונית. התפתחות השפה גרמה לכך
שההומו ספיאנס החל להגדיר מושגים. תהליך זה, למעשה,
אפשר את השתלטות המין האנושי על העולם, ייחד אותנו
מעולם החי ואפשר את התפתחותה של הציביליזציה
אולם, הוא בא עם מחיר כבד. ניטשה המשיג זאת היטב:
"בונה הלשון לא היה צנוע דיו לחשוב שאין הוא אלא נותן
.)2001 ,
כינויים לדברים" (ניראד והמרמן
הן הבודהיזם והן גישת המנטליזציה
מעודדים התבוננות בעצמנו, בסיפור שלנו
ובתהליך שגורם לנו לספר אותו באופן
מסוים. אנו עוברים מלהיות הדמויות
בסיפור, לקוראי הסיפור, לצופים בסרט
המושגים שאנו משתמשים בהם מתווכים לנו את המציאות
ומכוונים אותנו לתפיסת המציאות המסוימת שלנו. מכיוון
שמושגים רבים מוגדרים על ידי היפוכם (טוב ורע, יפה
ומכוער, חולה ובריא, טהור וטמא, אמת ושקר, הצלחה
וכישלון), נוצרים מבני חשיבה דיכוטומיים, או קטגוריאליים.
משהגדיר האדם מושג, חשיבתו ופרשנותו למצב מסוים
מצטמצמת באופן המותאם לתבנית שיצר למושג זה.
על פי הזן בודהיזם, שימוש זה בשפה משטיח ומצמצם
את חוויית המציאות, שהיא מורכבת לאין שיעור ממה
שהאדם יכול לתפוס וללכוד במילים. כלומר המציאות היא
סובייקטיבית מטבעה. כל מושג עשוי להיות מוגדר באופן
שונה על ידי אנשים שונים, וההגדרה היא תלוית תרבות,
אמונה, ניסיון עבר ומשתנים אינדיבידואליים רבים נוספים.
מעבר לכך, כיום תחומים שונים בחקר המדעי מראים לנו
עד כמה המציאות "נזילה". חקר המוח מלמד על האופן
שבו תהליכים עצביים בקליפת המוח הם המכתיבים את
"המציאות" שלנו. הקולות, התמונות והתחושות שאנו
20