15 / 68
פסיכואקטואליה
15
לעגן את החלוקה של משרת המתמחה לשליש משרה
המיועדת ללימוד והכשרה ושני שלישים משרה המיועדת
לעבודה מול מטופלים. למרות שאיננו בטוחים שחלוקה
כלכלית זו מיטיבה עם המתמחה (עד כה החלוקה בפועל
שעות טיפול
50%-
ישיבות והדרכות, ו
50%
הייתה של
מטופלים), כיבדנו את הטענה שזהו
10
עם ממוצע של
הישג ששומר על משרת הפסיכולוג שנתפסת במערכת
כמשרה לא מאוזנת. לכן, התוספת שהחטיבה הקלינית
הציעה לשעות הדרכה בטיפול, אינה פורצת את החלוקה
של שליש ושני שלישים, אך מבטיחה שבתוך השליש של
שעות ההכשרה, יהיה מקום מכובד להדרכה בטיפול וליישום
הלימודים התאורטיים במפגש עם מטופלים שונים ומגוונים.
איננו יודעים מדוע הפסיכולוגית הארצית התנגדה לשינוי
המוצע ומדוע בחרה הוועדה המקצועית בסופו של דבר שלא
להגדיל את שעות ההדרכה בטיפול!
מצד אחד, המסמך, בצדק, מבקש לחשוף את המתמחה
לידע המצטבר שיש לנו על שיטות שונות בפסיכותרפיה
ולשנות את ההכשרה שעל פי רוב דבקה בגישה אחת, הלא
היא הגישה הדינמית. מצד שני, נראה ששעות ההדרכה
בטיפול הולכות להצטמצם ממה שהיה מקובל עד כה.
אם המטרה היא לבסס חשיבה אינטגרטיבית, כבר בשלב
ההתמחות, על ידי חשיפה למגוון גדול יותר של שיטות, כלים
וצורות חשיבה בפסיכותרפיה, אז מדוע לא להבטיח את שעות
ההדרכה, שיאפשרו לתהליך זה להתרחש בצורה יסודית?
כמו כן, מדוע שלא תהיה אפשרות לקבל שעתיים הדרכה
14-12-
בטיפול לפחות בשנתיים הראשונות כאשר יש כ
מטופלים שההדרכה אמורה ללוות, לדאוג שהטיפול סביר,
ולענות על שאלות וקונפליקטים שמתעוררים במתמחה?
בעינינו זו גם שאלה של אחריות כלפי המטופלים.
אחת הטענות ששמענו נגד הגדלת שעות ההדרכה (אף
פעם לא בכתב, אלא רק בעל פה) היא שנעורר את המערכת
נגד הפסיכולוגים הקליניים שגם ככה מרבים לבקר אותם
על היותם "צרכני הדרכה". מרבים להשוות אותנו לרופאים,
שהרי הפסיכולוגיה הקלינית צמחה מתוך מקצוע הרפואה
והגדרתנו במשרד הבריאות היא תחת הכותרת של מקצוע
"פארא-רפואי". ואכן, גם ברפואה, התפיסה היא שההכשרה
המעשית, היא שלב קריטי והכרחי שבלעדיו אין לקבל רישיון
לטפל בבני אדם.
אולם משום מה ההנחה הרווחת לגבי מתמחים ברפואה
היא שהם מקדישים הרבה יותר זמן לטיפול בחולים מאשר
הפסיכולוגים מקדישים למטופלים שלהם ושהם לא "צרכני
הדרכות" כמונו. יחד עם זאת, מתמחים ברפואה מרבים
להשתמש בהדרכות של הרופאים הבכירים, אך בצורה
שונה משלנו. אם נסתכל על כמות הייעוציים הישירים, סבבי
חולים, סמינרים, ניתוחי מקרה, טלפונים בשעות כוננות,
נגלה שהדרכה ברפואה היא חלק נכבד, שוטף ובלתי נפרד
מההכשרה המעשית של המתמחה ברפואה. אלא שרופאים
יכולים לעבור הדרכה תוך כדי טיפול בחולים, בקבוצות
גדולות, ואילו אנו מפרידים בין שעת ההדרכה לשעת הטיפול
ומעוררים את כעסם של הסובבים אותנו בהסתגרותנו בחדר
סגור לצורך הדרכה ארוכה של כמעט שעה שלמה.
אופי העבודה שלנו שונה בהרבה מובנים מעבודתו של הרופא.
אחד ההבדלים הוא שמתמחה לא צופה במדריך שלו בשעת
פעולה מול המטופלים והמדריך לא נכנס עם המתמחה
לשעת הטיפול. זמן רב מוקדש לדיווח על שעת הטיפול. אכן
יש למקצוע שלנו יתרונות וחסרונות. ייתכן שאפשר לייעל
את עבודת המתמחה ברמת מספר המטופלים שמקבלים
טיפול (לדוגמא להגביר טיפולים קבוצתיים), אך לצורך לימוד
של פסיכותרפיה אינדיבידואלית, חבל שנתפשר על רמת
ההכשרה, בשל יחס הסביבה למה שנתפס כצורך מוגזם של
מתמחים לקבל הדרכה.
שנה שעברה החטיבה הקלינית תמכה במסמך הוועדה
המקצועית מתוך הסתכלות כוללת על טובת המקצוע והצורך
בשינוי. גם עכשיו אנו נתמוך במסמך ההכשרה, שלמרות
הליקויים בו, הוא מסמך המצעיד את הפסיכולוגיה קדימה.
יחד עם זאת, המסמך אינו עומד בפני עצמו, וללא גיבוי
כלכלי, ארגוני, ושיח עם התחנות והמערכת הציבורית, הוא
יכול להיכשל ברמה המעשית. המסמך דורש שינוי בהכשרה,
וביחד עם הדרישות החדשות, צריכות לבוא פעולות יזומות
כגון השתלמויות לעובדי התחנות, תמריצים לגיוס פסיכולוגים
בכירים למערכת הציבורית, גמישות במשרות הפסיכולוגים
על מנת לאפשר לפסיכולוגים מומחים מגישות שונות להיכנס
למערך ההדרכה, תמיכה בתחנות הממשלתיות שעדיין
מחזיקות את רוב ההתמחויות בארץ גם לאחר הרפורמה
והמעבר לקופות החולים, וגמישות בלוח הזמנים ליישום
הדרישות החדשות.
אנו רק מקווים שהתחזית שלנו, שמקומות ההתמחות לא
ישקיעו מעבר למינימום הנדרש בשעות ההדרכה בטיפול,
תתגלה כתחזית פסימית ולא נכונה, ושמשרד הבריאות אכן
ייזום הכשרות והשתלמויות למדריכים העובדים במערכת
הציבורית.
שנה טובה,
ועד החטיבה הקלינית:
עמוס ספיבק - יו"ר החטיבה
ד"ר עידו זיו
יחיאל אסולין
שי איתמר