23 / 68
פסיכואקטואליה
23
התגלתה כאם מסורה, בעלת כוחות ויכולת גבוהה לתובנה.
ניכר היה ששירי מצמצמת את תיאור חוויותיה למושגים
שליליים, המשמשים פריזמה מצמצמת שדרכה היא רואה
את ההורות שלה, שנידונה לכישלון. ההגדרות וההנחות
שלה היו אוטומטיות, שטחיות ולא מדויקות (כמו שהקשיים
של דנה בגן מבטאים סימנים למחלה נפשית, שחוויית
החיים שלה זהה לחוויית החיים של דנה, או שהחיסרון
בדמות אב גורמת לדנה טראומה מתמשכת ונזק בלתי
הפיך). במהלך הטיפול, התברר שהשקפה זו מקורה, בין
היתר, בדפוסים בין דוריים, חוויות מהילדות שלה עצמה
ובנטייה לדיכאון מגיל צעיר.
בתפיסת העולם הבודהיסטית, סתירות
עשויות לדור במקביל ללא קושי.
הניגודים מייצגים את הלקות בתפיסת
המציאות, אך לא לקות במציאות עצמה
במהלך המפגשים בחנתי עם שירי את המושגים שבהם
השתמשה ואת מקורם. הושם דגש על היכולת להבחין
בשימוש שלה במושגים מצמצמים ובדפוסי חשיבה של
"הכול או כלום". כשהחלה לפתח מודעות לכך, שירי יכלה
בהדרגה לוותר על האמונה המוחלטת במושגים ובהנחות
שבהם השתמשה, ויכלה להתבונן בהם כבסרט שמוחה
מייצר בעקבות חוויותיה מהעבר, מתוך הבנה שאינם
מתארים בהכרח את ההורות שלה או את החוויה של דנה.
היכולת לשים לב לאופן שבו דפוסי חשיבה שליליים מופיעים
שוב ושוב במהלך הפגישות, ולאתר את מקורם, אפשרה
לה לזהות את חוסר הדיוק שבהם. היא למדה שכאשר
מחשבות ותחושות מסוימות מופיעות אצלה (כמו אשמה,
חרדה, וייאוש בעקבות פרשנות שלה לאינטראקציה עם
דנה) היא יכולה להתבונן בהן, להבין מה קורה לה בפנים,
ולא להגיב מתוכן כלפי דנה.
עם הזמן, התאפשרה לשירי תפיסה מורכבת יותר של
המציאות. תפיסה זו התבטאה בכמה אופנים: אפשרות
להתבוננות על קושי מבלי להיבלע בתוכו, הפרדה בין
החוויה שלה לבין החוויה של בתה, אפשרות לראות גם
כוחות (שלה כהורה ושל דנה), וזיהוי של הגדרות פשטניות
ומצמצמות ככאלה. ההדרכה הקצרה לא שינתה אמנם
את הנטיות הדיכאוניות של שירי או את השימוש האוטומטי
שלה בדפוסי חשיבה מצמצמים, לצורך כך נדרש כנראה
טיפול פרטני ממושך, אולם עצם היכולת להתבונן על
הגדרות ודפוסי חשיבה אלו באותו אופן שבו מתבוננים
בסרט, ולא מתוך הזדהות מוחלטת, אפשרה לשירי לווסת
עצמה טוב יותר מול דנה, ולספק לה הורות נסערת פחות
ומכילה יותר.
הבדלים בין התפיסה המערבית לתפיסות המזרח
) חיזוק
1( :
ההבדל בין הגישות מתבטא בשני מישורים
) האופן שבו השינוי
2( ;
תחושת הידיעה לעומת אי הידיעה
מתרחש.
באשר למישור הראשון, בתפיסה המערבית ידע מפחית
חרדה. בפילוסופיית המזרח, הידע נתפס כמוטה, כמבלבל
וכעשוי לגרום לסבל. הפסיכולוגיה המערבית בדרך כלל
תשאף לעזור למטופל "להבין" טוב יותר (את עצמו, את
מערכות יחסיו), לפתח מודעות ולארגן את החוויה. בזן
בודהיזם, המטרה היא לא להגיע להבנה ולארגון, אלא
להיפטר בהדרגה מהצורך להבין ולארגן. זהו תהליך ארוך
ומורכב, שעשוי לכלול תובנות ונרטיבים שונים שאדם
מפתח. אולם בסוף התהליך, הצורך "להבין" פוחת בצורה
ניכרת, כיוון שהטבע הסובייקטיבי של המציאות הופך
יותר ויותר ברור ומופנם. ההרפיה מייצרת שקט נפשי.
בשתי הגישות ישנו דגש על אי ידיעה של המציאות. אולם,
הבודהיזם ישאף להישאר עם אי הידיעה וללמוד להכיל
אותה, בעוד הפסיכותרפיה המערבית תשאף לייצר סוג של
ידיעה או הבנה בדמות של ארגון החוויה הרגשית.
באשר למישור השני, הבודהיזם מתמקד בהגברת
הערנות לחוויה עצמה על כל היבטיה (פיזיולוגיים, רגשיים
ותחושתיים), בין היתר דרך תרגול מדיטציה. בתוך
כך, בטיפול מוצלח השימוש במילים דווקא עשוי להיות
מופחת, כיוון שבלאו הכי המילים מרחיקות מהמציאות.
הפסיכותרפיה המערבית, לעומת זאת, תתמקד בהמשגה
מילולית של החוויה כמנוף לשינוי. למרות הבדל זה, כל
גישה עשויה להשתמש גם בטכניקות שמזוהות עם