37 / 68
אוקטובר 5102
- 37 -
אלוהים”. ליהודי אסור לעשות פסל ומסכה שמגלמים את
צלם אלוהים כי נשמתם היא בצלם אלוהים.
כשאלוהים הוא סמל, פירושו שאינו אלא
סמל. כשקוראים בכתבי יונג, חשים שלמרות
הגדרתו את האלוהים כסמל עצמי הוא חווה
את האלוהות כישות קיימת לעצמה. כשיונג
נשאל אם הוא מאמין באלוהים הוא ענה: אני
לא מאמין, אני יודע
תמיד יש לזכור שהדימויים של שלמות (שהם גם דימויי
האלוהות) אינם מורים על שלמות שכבר הושגה בנפש
האדם, אלא הם רק התכוונות לשלמות (אידיאית,
ארכיטיפית, שייכת לארכיטיפ השלמות האלוהית) שהיא
תמיד מעבר להשגתנו. הופעתם הספונטנית של סמלי
שלמות (ואלוהות), ביצירה או בחלום, אינם דווקא ביטוי
או הבטחה להגשמתם המלאה העתידה, אלא תכופות
הם פיצוי זמני של מבוכה כאוטית וחוסר כיוון. בהופעתם,
סמלים אלה מורים על אפשרות של סדר בתוך האי-
סדר, ושל אפשרות הפעלת כוחות המרפא והאינטגרציה
של השלמות שמקורה נחווה כאלוהי. סמלי השלמות
נוטים להופיע בנפש היחיד בעתות מעברים, כשהוודאות
מתערערת ויש צורך בהנחיה פנימית ואזכור פנימי של
השלם החבוי בפנים, כתשתית של הנפש. סמלי השלמות
מופיעים, באיכותם הנומינוזית, כעמוד האש והענן ההולכים
לפני המחנה.
בתפיסה הדתית והחוויה המיסטית, העצמי והאל משקפים
זה את זה, כלומר, אלוהים והעצמי הם בעלי קיום אונטולוגי
זהה ומקביל, ואלוהים הוא בעל קיום אובייקטיבי מעבר
לנפש האדם. בתפיסה המיסטית אלוהים גם נולד בנפש
המאמין, חי באמצעותו, ולרגעים מזוהה עמו.
בתפיסה הפסיכולוגית של הסמל, אלוהים האחדותי הוא
אחד מסמלי העצמי, כלומר, אלוהים אינו קיים אובייקטיבית,
אלא הוא השלכה של דימוי ארכיטיפי פנימי, והוא דימוי
העצמי בצלם אלוהים. יונג אינו טוען לקיומו האובייקטיבי
של האל, אלא לסמל הארכיטיפי של האלוהות שבנפש
האדם. כאמור, דימוי, או סמל ארכיטיפי זה, מסמל לאדם
את הארכיטיפ המרכזי של נשמתו - העצמי. העצמיות
הגרעינית היא מקום המפגש - פנים אל פנים - עם
הגדול ממנו. המפגש שהוא ה”בסוד-שיח” (נוסח בובר)
של האני-אתה, כאשר האתה הוא טרנסצנדנטי (יהיה
אשר יהיה - נקרא לו הלא-מודע הקולקטיבי, הארכיטיפי,
העצמי או הלא-נודע האלוהי). כי העצמי הוא נקודת
המפגש של האנושי והאלוהי. הוא המקום שבו האדם חווה
עצמו כמי ששורש נשמתו גם היא בת אלמוות. והמפגש
הזה הוא חווייתי. אבל כשמדברים על אלוהים-עצמי כסמל,
משתמע שהרגשות הדתיים המכוונים אל האל מכוונים אל
דימוי האל-העצמי, אל הוויה פנים-נפשית שלנו, אל עצמנו
האלוהי. פרשנות כזאת מקטינה את משמעותם של הרגשות
הדתיים, וממלכדת את האדם בנרקיסיזם אבוד. כשאלוהים
הוא סמל, פירושו שאינו אלא סמל. כשקוראים בכתבי יונג,
חשים שלמרות הגדרתו את האלוהים כסמל עצמי הוא חווה
את האלוהות כישות קיימת לעצמה. כשיונג נשאל אם הוא
מאמין באלוהים הוא ענה: אני לא מאמין, אני יודע.
האלוהי התאולוגי והאלוהי הפסיכולוגי הם תחומי חוויה שבה
אנו משותפים עם “הנפש הגדולה” (ייטס), “הזיכרון הגדול”
(בורחס) והאחדות הגדולה האוקיאנית הטרנסצנדנטית.
הבלתי נודע הגדול, התאולוגי והפסיכולוגי, שמוגדר
בשלילת אפשרות הידיעה אותו, מזוהה גם עם חוויה
הפוכה, כשבתוך אותו תחום שעבורנו הוא בלתי ידוע גנוזה
הידיעה העליונה: של המודעות העליונה, השכל העליון,
ההשגחה העליונה.
כל אלה הן מילים רבות לומר את מה שאיננו יודעים
עליו, ורק מכנים אותו: “אדמך, אכנך, ולא ידעתיך”, אומר
המתפלל היהודי ב”שיר הכבוד” בתפילת שבת. לאל
המונותאיסטי שמות רבים. הוא מתגלה בסמלים רבים. כמו
שבפוליתאיזם אלים רבים מייצגים את הבטיו השונים של
האל הגדול האחד שבו כולם כלולים ונבראו ממנו. ג’וזף
קמפבל, חוקר המיתוסים, קורא להם מסכות האלים. כל
אלה מילים, או סמלים, לומר את היבטיו הרבים של הלא-
נגיש לתודעה, הטרנסצנדנטי. בישעיהו מ”ה טו כתוב: “אכן
אתה אל מסתתר”. התופעה של הכינויים הרבים לבלתי
ידוע מתקיימת אפוא הן בפסיכולוגיה והן בתאולוגיה, והיא
מגלה את מוגבלות התפיסה האנושית אל מול הגדול
ממנה, שהיא רק חלק ממנו, את קוצר ידה של התודעה
בעומדה מול המופלא ממנה. רבי סעדיה גאון מדמה את
האלוהות למקור אור בפנס בעל צלעות צבעוניות רבות.
כל אדם המתבונן בפנס רואה צלע אחת שלו ומדמה שזו
האלוהות, ואינו מסוגל לראות את שאר הצלעות, את שאר
פניה של האלוהות. בעוד האלוהות היא בתוך ומעבר לכל
התגלויותיה ודימוייה. אפשר לומר כך על הנפש הגדולה
בכלל. אבל מהי הנפש הגדולה? אלוהות? לא-מודע?
עצמיות? - כל אלה סמלים, או מילים, שהן צלעות של
האחדות הבלתי נראית, שאריך נוימן, תלמידו היהודי של
.)
Unitary reality
יונג, מכנה מציאות אחדותית (
הפסיכולוגיה האורתודוקסית שמכירה רק בלא-מודע
הנפשי-האישי, מצמצמת את אופקי המבט וכוללת רק
חלק מהוויית הנשמה הרוחנית של האדם. לעומת זאת,
הפסיכולוגיה הטרנסצנדנטלית (כמו של יונג, פראנקל
ואחרים שהושפעו מהם) מאמצת את העמדה התאולוגית,
לפיה הלא-מודע הנפשי הוא רק חלק (רסיס) מהלא-ידוע
והלא-נודע האלוהי בעולם. זו פסיכולוגיה שמכירה בשורש
הנצחי של הנשמה שיש לה קשר גם עם הלא-נודע האלוהי.
אמונה דתית אינה משחררת מקונפליקטים נפשיים ואינה
פוליסת ביטוח לחיים שלווים, אולם היא מעניקה לחיים
ממד נוסף.
פעמים רבות תחושות הפלא, המסתורין וההשתאות בפני
תהליכי הנפש, החלום, החיזיון וההשראה הן בעלות איכויות