33 / 68
אוקטובר 5102
- 33 -
״מקרה טיפוסי לסכיזופרניה, מה שאינו נחשב לחטא
עבור האדם הנורמלי נחשב לחטא עבור האדם הלוקה
בשיגעון... איפה שהוא במוח יצאו מספר תאים מאיזון
ויצרו רעיונות לא הגיוניים, חסרי פשר, ללא כל משמעות
פסיכולוגית״. יונג, שמסרב אינטואיטיבית לאמץ גישה
חד ממדית זו, ממשיך להתעניין בטבחית המשונה
ו״יד הגורל מסייעת״ (כך הוא כותב) להסיר את הלוט
מעל התעלומה: ״כמעט שהיה הכרח להיכנע לתיאוריה
הביולוגית״, אומר יונג, אילולא התגלה במקרה בתיאור
עברה בגיליון קבלתה לבית החולים שלפני שנים.
כשהייתה עוד נערה נולד לה ילד ״לא חוקי״ ממאהב
שנטש אותה. היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם
הבושה והתינוק נמסר בחשאי למשפחה מאמצת בכפר
מרוחק. איש לא ידע על כך. אלא שכך מבין יונג את מה
שקרה לטבחית לאור העובדות החדשות:
״כשהתארסה החלה להתענות בשאלה - מה יאמר
בעלה לעתיד אם יגלה את עברה? לכן ניסתה לדחות
את הנישואין, הפכה יותר ויותר מודאגת ובהמשך הופיעו
כל התנהגויותיה המוזרות. כדי לנסות ולהבין אותן עלינו
אם עלינו לגלות
להרגיש את דרכנו אל הנפש התמימה:
סוד מכאיב לאדם אהוב, בדרך כלל ננסה לחזק את
אהבתו אלינו לפני כן בכדי לנסות ולוודא שיסלח לנו.
ננסה להראות שאנחנו שווים ושיש לנו ערך. הטבחית
ניסתה לעשות זאת על ידי קישוט עצמה בנוצות ירוקות
ואדומות יפות ומיוחדות, משקפי המצבט שיוו לה ארשת
חשיבות, והיא ניסתה שיהיו לה שיניים יפות יותר, על
ידי החלפתן בשיניים תותבות ‘מושלמות’; אבל לאחר
הניתוח, כשהיא נמצאת במצב גופני ונפשי פגיע,
החרדה שארוסה עלול למרות כל זאת לעזוב אותה
אם ישמע על חייה הקודמים הציפה אותה. כפי שלא
הייתה מסוגלת להודות במה שאירע בעברה במשך
שנים כך היה גם כעת והיא התיקה את מודעותה אל
עבר השיניים שנעקרו. ידוע לכול שכשאנו לא מסוגלים
להודות בחטא כבד אנו מנסים להתוודות על חטא חמור
פחות קודם לכן, בתקווה שיניחו לנו ונזכה שיסלחו לנו
על דבר מה אחד לפחות.
נפשה השברירית והרגישה לא הייתה מסוגלת לשאת את
כובד הדילמה וקרסה תחת עוצמת רגשותיה וחרדותיה. כך
ניתן להבין את מחלת הנפש שלה מבחינה פסיכולוגית.
סדרת ההתרחשויות שנראו קודם לכן כ’אבסורדיות’ או
‘מגוכחות’ לפתע זוכות למשמעות. אנו מבינים את ההיגיון
של השיגעון, וחולה הנפש הופך אנושי יותר עבורנו. הוא
אדם כמונו, המתמודד עם בעיות אנושיות שכיחות, לא
רק מכונה מוחית שהתקלקלה.
חוכמת האקדמיה והמדע גרסה שהוא אינו מסוגל לבטא
דבר בעל משמעות מלבד הסימפטומים המשונים של
תאי מוחו שפעילותם הופרעה, אבל אם נמצא דרך אל
סודותיהם האנושיים של מטופלינו, נגלה שהשיגעון הוא
בפשטות תגובה לא שכיחה לבעיות הרגשיות שאינן
בשום אופן זרות לנו״.
הדברים הללו הדהדו בי כשנתבקשתי לפני כעשר
שנים להשתתף בישיבה של צוות רפואי רב מקצועי שדן
במקרה של חולה בסכיזופרניה פרנואידית שלא הגיב
לכל טיפול תרופתי בבית החולים הפסיכיאטרי הנודע
״בית לחם״ בדרום לונדון (שבו אושפז בעבר הרחוק הצייר
יוצא הדופן ריצ’רד דאד שרצח את אביו בעקבות הזיית
קול שבה שמע אל מצרי פוקד עליו לעשות זאת). פגשתי
את החולה לחצי שעה לפני שנכנסנו למשרדו של מנהל
המחלקה. הוא מיד סיפר לי שיש ״חוצנים, אנשים מכוכב
אחר שמונעים מנשים שנמשכות אליו להיות עמו״. חשבתי
בלבי שזו הגנה יעילה כנגד דחייה ששומרת עליו מפני
הכאב הבלתי נמנע המתלווה לא אחת ליחסים אינטימיים
עם בן המין השני. נכנסו לישיבה. הפרופסור, שם דבר
בטיפול בסכיזופרניה, אמר שהוא מרוצה ממצבו של החולה
ושהם מצליחים ״לנהל״ את המקרה ביתר קלות בעזרת
.
Amisulpride
תרופה אנטי פסיכוטית חדשה שנקראת
לפתע החולה אמר בקול ברור וחד ״אני לא מוכן יותר
ליטול את התרופה הזו״. כל הצוות השתתק במבוכה, אבל
אף אחד מהם לא שאל אותו מדוע. אז אני פניתי אליו
ואמרתי: ״האם תוכל לשתף אותנו בסיבה שלך לא להיעזר
יותר בתרופה הזו?” ״ברצון״, אמר החולה והוסיף, ״השם
שלה הוא צופן שגורם לי נזק״. ביקשתי הבהרה נוספת
והוא הסביר בנימוס: ״בראשית שמה של התרופה נמצאת
שפירושה חבר בצרפתית, ולכן כשאני בולע
AMI
המילה
את התרופה היא הופכת אותי ליותר מדי חברותי״.
אין לי ספק שיהיו פסיכיאטרים לא מעטים
שיתייחסו בציניות לדברים שכתב יונג בספר
האדום ובמאמרו מ-8091. גם לי אין אשליות
בעלות נופך רומנטי בקשר לסכיזופרניה [...]
ב-52 השנים האחרונות שבהן זכיתי לנסות
ולהקל על סבלם של חולים רבים שסבלו
ממצבים פסיכוטיים הייתי עד להרס שמחלות
אלו מחוללות, ועם זאת ואף על פי כן המסר
של יונג חשוב מאי פעם. דווקא ב״עידן המוח״,
שבו אנו ממשיכים לגלות עוד ועוד עובדות
מדהימות על פעילותו ועל רשתות העצבים
והקולטנים המתוחכמים
לבי נצבט לנוכח הכאב שבקריסת החשיבה הסמלית
שהיא אחד מנזקיה האכזריים של הסכיזופרניה, אך הוא
התרחב כשהצלחתי להבין ולהרגיש את האדם שמאחורי
המחלה, העסוק כמו שיונג כתב בבעיות האנושיות
הבסיסיות שכולנו מכירים היטב על בשרינו - הכמיהה
והחשש מקרבה וממרחק גם יחד. ״אתה יודע שזו אמונה
טפלה״, מיהר ואמר לו אחד הפסיכולוגים, ואני מיהרתי