56 / 68
2019
אוקטובר
56
עם עמיתים פולניים, והפולנית שלי השתפרה בתהליך זה.
חברה, פסיכואנליזה ופסיכותרפיה, בישראל, בארצות הברית
ובאירופה - מהן נקודות הדמיון והשוני, לפי דעתך וחווייתך?
בתרבות הגלובלית ובתקשורת המתאפשרת היום יש השפעות
הדדיות רבות, ופחות בידוד מקומי מאשר בעבר. יש כמובן גם
מאפיינים חברתיים ספציפיים. בהדרכות של עמיתים בפולין,
למשל, עולים מקרים רבים שבהם אלכוהוליזם של ההורים
שיחק תפקיד הרסני בחיי המטופלים. מצד אחר, בשפה
הפולנית הנורמה היא שהמטפל והמטופל פונים זה אל זה
בסגנון פורמלי (כמו בצרפתית ובגרמנית, יש הבחנה בפנייה
בגוף שני בין פנייה אינטימית לפנייה מנומסת) ומשתמשים
בביטויים כמו "אדוני" ו"גברתי". גם באנגליה, למשל, יהיה
זה חריג לגמרי אם המטופל יקרא למטפל בשמו הפרטי,
כפי שנפוץ מאוד בישראל. עמיתה סיפרה לי שכאשר הציגה
מקרה בסמינר בלונדון, עמיתים רבים ייחסו פתולוגיה לעובדה
שהמטופל פנה אליה בשמה הפרטי, והיה עליה להסביר
שזה מקובל בתרבות הישראלית. היבט לא פורמלי זה של
התרבות שלנו יכול לתרום לביטוי ולהבנה של תהליכים
אינטרסובייקטיביים בטיפול ובהדרכה. בארצות הברית נגלה
ת בין סביבות מקצועיות שונות עם המסורות
וּ
בתחום זה שונ
הייחודיות לכל אחת. מבחינת התכנים, השפעות של חוויות
הגירה, רקע משפחתי של תקופת השואה, וכן אובדנים
וטראומות במלחמות ובפיגועים במשפחות רבות, אלה בולטים
בישראל במיוחד ויש להם השפעות דינמיות ייחודיות.
מה דעתך על עמדות פונדמנטליסטיות עכשוויות בעולם ובישראל
בראייה פסיכואנליטית־חברתית.
בזמן מלחמת העולם השנייה ובעקבותיה היו מאמצים רבים
בגישה פסיכואנליטית־חברתית לפענח את שורשי הפשיזם,
האנטישמיות והמשטר הנאצי. אזכיר תרומות בולטות של
הוגים כמו רייך, פרום, אדורנו ורבים אחרים. שררה אז תחושה
שאחרי היטלר ומוסוליני נלמדו הלקחים, ו"לעולם לא עוד". אך
מסתבר שהייתה זו אשליה, ובשנים האחרונות התופעות של
"מנוס מחופש" ותמיכה במנהיגים סמכותניים ופופוליסטיים,
המטיפים לשנאת זרים, מופיעות מחדש בארצות רבות.
מתברר גם שהכוחות העוינים לדמוקרטיה ולכיבוד זכויות
אדם בסיסיות נעשו מתוחכמים יותר, והם יכולים לשלוט ללא
מעצורים גם במשטרים שבהן מתקיימות לכאורה בחירות ויש
פסאדה של חופש דיבור. "נרטיב הקידמה" שלפיו האנושות
משתחררת בהדרגה מרודנות ומקנאות דתית היה כנראה
אשלייתי, והקצנה לאומנית ופונדמנטליזם דתי נוקשה מופיעים
שוב בתרבויות שונות, עם הזדהויות (סותרות) שנשענות על
אמונה נוצרית, מוסלמית, יהודית ואפילו בודהיסטית (מיאנמר).
התמכרות לאוטופיה, מסתבר, עלולה להוליך לדיסטופיה. זהו
אתגר לבחינה מחודשת.
תהליכי הגירה ופליטות מאפיינים את העולם וישראל בשנים
האחרונות. מה התובנות של הפסיכולוגיה ביחס לתופעות הללו?
יקצר המצע מלהרחיב, אך זוהי דוגמא מובהקת למידה שבה
תהליכים היסטוריים ופוליטיים מעצבים את גורלם של בני
אדם, ומשפיעים על חוויותיהם ביחס לזהותם, שייכותם ואי־
שייכותם, חוויות של קרקע מוצקה או קרקע רופפת, דימוי
עצמי ותחושת ערך או נחיתות. כמטפלים חשוב שנהיה ערים
להשפעות אלה.
ספר לנו על הקשר בין מדעי המוח ופסיכואנליזה.
פרויד קיווה מאוד לקשר את הפסיכואנליזה לנוירולוגיה שממנה
צמח, אך התייאש מכך. התקדמויות עצומות בחקר המוח
ומערכת העצבים מאפשרות היום לבדוק מחדש אופציה זו, ולכן
התפתח תחום חדש של נוירופסיכואנליזה. אינני מעורה בו, אך
יש לי כבוד לחיפוש המחודש.
כיצד אתה רואה את מקום הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה בעתיד
מבחינת הצרכים האנושיים, השינויים החברתיים והגישות
הטיפוליות?
הצורך בחשיבה בין־תחומית גמישה ורחבה על חייהם של
בני אדם, התמודדותם עם תהליכי שינוי פוליטיים, תרבותיים,
סביבתיים וטכנולוגיים, חוויותיהם בחיים אל מול דילמות קיומיות
וקשיים רגשיים - צורך זה ממשיך להתקיים. גישה פסיכואנליטית
גמישה ופתוחה לשינויים מספקת מרכיב מבטיח לרב־שיח בין־
תחומי עשיר מעין זה. יש מקום לגישות טיפוליות מגוונות, יש
אנשים שמעדיפים טיפול ממוקד וקצר וחשוב להיענות להם, אך
יש גם אנשים שסקרניים לפתח הבנה כוללת של ההיסטוריה
שלהם ושל דפוסי החיים שגיבשו ולעיתים כובלים אותם, ולאו
דווקא להיפטר מסימפטומים ספציפיים. לאנשים מעין אלה
גישה טיפולית על בסיס פסיכואנליטי, הנשענת על הקשבה
אישית אמפתית ולא על הכללות ונוסחאות השוות לכל נפש,
תמשיך לספק צורך חיוני, גם אם דגשים מושגיים בתוכה יעברו
עוד תהפוכות כפי שהם שבים ועוברים מראשית עבודתו של
פרויד ועד היום.
פרופיל אישי