57 / 68
פסיכואקטואליה
57
הפינה המשפטית
החיסיון הפסיכולוגי לאן?
בעקבות פסק דין חדש של בג''ץ
ברשימה זו נבקש לשתף את קוראינו בפסק דין מעניין שניתן
פלונית
1347/18
לאחרונה על ידי ביתהמשפט העליון (תיק בג''ץ
נגד בית הדין הארצי לעבודה). בפסק דין זה יש התייחסות של
בג''ץ לשאלות הנוגעות לחיסיון ולסודיות שמחויב בה פסיכולוג.
לאחר מתן פסק הדין נפוצו ברשתות שמועות ועמדות לגבי מה
שיש בו ולגבי מה שאין בו. כוונותיי ברשימה זו להציג את הדברים
ולבאר אותם ואף להציע הערותיי והמלצותיי.
מה הייתה המחלוקת בפסק הדין?
המחלוקת הייתה על היקף חובת הגילוי של התובע במשפטים
אזרחיים. נשאלה השאלה אם תובע שתבע תביעה אזרחית
בשל נזק גופני חייב לחשוף בפני הנתבע ובפני בית המשפט את
מצבו הרפואי הפסיכולוגי ואת תולדותיו באופן מלא. ההליכים
המשפטיים היו הליכים אזרחיים של גילוי מסמכים.
על מה היה הדיון בפסק הדין
העותרתהגישה לביתהדין לעבודהתביעה נגד מעסיקיה בטענה
כי במהלך עבודתה סבלה מהטרדות מיניות ומהתעמרות, וכי
עקב כך נגרם לה נזק נפשי. העותרת צירפה לכתב התביעה
חוות דעת פסיכיאטרית על נכות נפשית. עוד נטען בכתב
התביעה כי בעקבות ההתעמרות נזקקה העותרת לטיפול
פסיכולוגי, וכראיה לכך צירפה לכתב התביעה מכתב של מכון
לפסיכותרפיה החתום על ידי פסיכולוגיות.
המעסיקים הנתבעים ביקשו להעמיד את התובעת לבדיקת
פסיכיאטר מטעמם כדי לאפשר להם להגיש חוות דעת נגדית.
הפסיכיאטר ביקש לקבל לידיו את רישומיהן הפנימיים של
הפסיכולוגיות שטיפלו בעותרת. הוא נימק זאת בחשש כי בשל
ניגוד העניינים המובנה, שיתוף הפעולה של הנתבעת עימו יהיה
מוגבל.
התובעת התנגדה למסירה. בית הדין האזורי לעבודה ובית הדין
הארצי לעבודה הורו על מסירה למרות זאת.
מכאן העתירה שעמדה בפני בית המשפט.
עיקרי פסק הדין בבג''ץ
התפלגו דעות השופטים. כב' השופט אלכס שטיין סבר כמו בית
הדין הארצי לעבודה כי העיקרון הוא כי תובע שבא לתבוע בחר
בכך גם לוותר על זכותו לפרטיות. כל תביעה לסעד משפטי
מקפלת בתוכה בקשה כי בית המשפט יברר את העובדות
הדרושות וגם ויתור מכללא על כל סודיות שקבלתה עלולה לסכל
את בירור העובדות כהווייתן.
פסק דין זה הולך בעקבות פסק דין עקרוני חשוב קודם של בית
אפרופים
8551/00
המשפט העליון הידוע כהלכת אפרופים (רע"א
.))2000( 102 )2(
) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה
1991(
שיכון וייזום
לעומתו סבר כב' השופט יצחק עמית כי האמירות של בית המשפט
בפסק דין בתקדים אפרופים הן מרחיקות לכת מדי. לדעתו תובע
שתבע לא בחר מיניה וביה להתפשט מכל זכות שלו לפרטיות
ולחיסיון. עדיין יש לשקול בכל מקרה ומקרה את האינטרסים
השונים ומה גובר על מה. השיקולים פועלים לכאן ולכאן
"במקבילית הכוחות", ובית משפט ישקול בכל מקרה מהו האיזון
הנכון. לדברי השופט עמית אין לפרוץ בנקל את החיסיון ביחסי
פסיכותרפיסט-מטופל בהינתן החשש כי יהא בכך כדי לפגוע
ביחסי האמון ביניהם אשר מושתתים על סודיות ודיסקרטיות, מה
שיכול לפגוע באפקטיביות הטיפול ולהרתיע מפני פנייה לטיפול.
הדברים נכונים במיוחד לנפגעי עבירות מין או הטרדה מינית.
השופט השלישי, כב' השופט דוד מינץ, סבור כמו השופט עמית
כי בית המשפט נדרש לעשות איזון לפי "מקבילית הכוחות" בכל
מקרה ומקרה. האיזון הוא בין החיסיון המצוי בידי המטופל לבין
חיוניות הרשומות הרפואיות שמתבקשים גילוין להליך המשפטי.
לדברי השופט מינץ אין הוא משוכנע שהמבחן שאותו מציע השופט
שטיין מהווה כלל משפטי יציב יותר מהמבחן שמציע השופט עמית.
לדבריו בפסק הדין "ימים יגידו", ואכן נאמר גם אנחנו ימים יגידו.
מן הכלל אל הפרט - מהעקרונות לעניין הנדון
בסיכומו של דבר, לדעתו של כב' השופט עמית (אשר גם
השופט מינץ הצטרף לדעתו), במקרה הנדון התעוררה רק בעיה
עו"ד ברוך אברהמי היה משנה ליועץ המשפטי לממשלה והוא ועורכי הדין במשרדו היועצים המשפטיים של הסתדרות הפסיכולוגים.
עו״ד ברוך אברהמי