53 / 68
פסיכואקטואליה
53
האחרונה הבחור התנפל עליה בזעם: "אני לא מבין מה אני עושה
פה... באתי כדי לטפל בשאלת המיניות שלי ואת לא מתייחסת
לזה... בשביל מה אני בא..." וכו' וכו' זה נמשך דקות ארוכות. ככל
שחשבה על זה לא הצליחה להבין מאיפה זה הגיע, וגם אינה
יודעת לומר מה טלטל אותה כל כך, ומאין התחושה שמשהו
מתפורר.
ישבנו בשקט, נותנות לדברים לשקוע, מכונסות כל אחת בעצמה.
לפתע היא אמרה, "משהו לא נוח לך. הרגל שלך זזה בחוסר
מנוחה". לא הייתי ערה לכך. "נכון", השבתי, "משהו לא נותן לי
מנוחה... אך אינני יודעת מה".
שאלתי איך הם יושבים? בכורסאות. שאלתי על עבודה סביב
העברה והיא קפצה: אין! בפעמים שניסתה להעלות משהו סביב
מה שקורה בחדר, הוא היסה אותה: "הקשר שלנו לא חשוב... יש
לי דברים דחופים שצריך לעבוד עליהם". הרגשתי איך הגוף שלי
נרגע ומרפה. ראיתי אותם בעיני רוחי נוסעים בקרון רכבת סגור,
שבוע אחר שבוע. כדבריה, הנסיעה נעימה. מהירה. מדברים. אין
רגע שקט. נמצאים יחד ובכל זאת בנפרד.
מה מאפשר לזה להתנהל כך שבוע אחר שבוע במשך שנתיים?
תהיתי אם הדיבור האינטנסיבי והפירושים המספקים תובנות
חדשות הם חומר הבעירה של הטיפול, כמו קו ייצור ל"ידיות
מנטליות", שניתן לאחוז בהן, להרגיע את תחושות התסכול או
החרדה שצפו, ולהמשיך להימנע מכל התבוננות פנימה. נזכרתי
בדבריו של בולאס על וויניקוט :
"בהקשבה לאנאליסאנטים הוא מצא שכמעט כל מה שנאמר
היה פטפוט... מנקודת המבט שלו, לכל אדם יש אני אמיתי, אך
זה היה בלתי אפשרי למצוא דרך לאותו עצמי אמיתי, מתוך
הקשבה לדיווח היומי על חייהם. הוא האמין שאסוציאציה
חופשית היא מכשול, המייצר רצף רעיונות שאינם יותר מאשר
הגנה אומניפוטנטית וסימן לחרדה. הניסוי שוויניקוט עשה, היה
לדרוש, או באופן אמפתי יותר, לומר למטופליו לשתוק... השתיקה
עבור וויניקוט [לא שימשה כדי להעצים חרדה וכך לגרום למטופל
לדבר, אלא] הפכה להיותהמדיוםהעיקרי באנליזה. (הפציינט יכול
היה לשתוק ימים, שבועות או חודשים, מבלי שתופענה ציפיות של
העברה.) עבור וויניקוט, השתיקה הייתה השפה של מצב ההווייה
, תרגום שלי)
Bollas, 2013, pp. 77-78
המוקדם ביותר". (
עד כאן בולאס. הזכרתי למודרכת, שהיא השתלמה גם
בפסיכותרפיה גופנית, דבר שלא היה לו כל נוכחות בטיפול זה.
בפגישתם הבאה, במקום לדבר על מה שהיה היא הציעה שיעשו
עבודה עם הגוף. המטופל שתק, ואחר כך נענה ברצון. באותה
פגישה לא היה לכך כל ביטוי מעשי, אך משהו בחדר התרחב,
ההכרה בנוכחות הגוף הביאה עימה אפשרות להשתהות
ולהתבונן פנימה. בתחושתה, הרכבת האטה.
הניסיון לקיים את הטיפול הנפשי בנישה נפרדת מחוויית החיים
השלמה, אינו צולח כאשר ההגנות ועימן ה"שריון" הנרכששל האני
הופכים להיות מוצקים, והטיפול נחווה כהתחפרות והתדפקות על
שערים סגורים. הפנייה, או ליתר דיוק, השיבה למרחב אורגני שבו
כלל משאבי החיים נוכחים ביחד ועומדים לרשות האדם, מציעה
לנפש תנועה חדשה באמצעות הגוף. עצם הופעת התנועה,
חיצונית או פנימית, מטשטשת את ההפרדה הדואלית, ומאפשרת
לביטויי העצמי להיות בו־זמנית "גופנפשיים".
במהלך הקריאה בספרו של יורי סלע, אפשר לתהות ברמה
הפילוסופית אם התפנית שאותה הוא מתאר היא אכן מדואליזם
לאחדות בפסיכואנליזה או מדואליזם לאי־נפרדות. יתר על כן,
אפשר להקשות ולשאול האם פסיכואנליזה, בהיותה פרקטיקה
המתמקדת ביחיד, אינה מייצרת קונפליקט עם עולם הגותי־
אחדותי. עם זאת, עצם הבחירה לעסוק בתפיסות של אחדות
בהקשר של טיפול, מעבר לעניין התאורטי שהיא מעוררת, מהווה
השראה חשובה להתבוננות בעולם שבו אנו חיים ופועלים.
המפגש הקליני עם ריבוי הקולות והמופעים של היחיד מקבל
משמעות והקשר אחרים כאשר מאחוריו עומדת תפיסת עולם
אחדותית, תפיסה המעצבת גם את האופן שבו המטפל מבין את
מקומו. במובן זה, הדיבור על אחדות אינו רק מימוש של תשוקה,
אלא עצם הדיבור הופך לכוח מחדש, מפרה ומניע.
בפרק "אנרגיית התשוקה" המופיע בספר "על התשוקה" (בעריכת
ז'אק אנדרה) סוקר ז'אן קורנו את גלגוליה של מילה זו ואת ריבוי
התחושות שהיו מקושרות אליה. בראשית דבריו של קורנו הוא
מצביע על העוצמה שלה ועל היותה דו־משמעית ורוויית סתירות,
ובלשונו: "פעם מטילה אימה ופעם מעוררת השראה" (קורנו,
). תשוקה היא איכות המופקעת מגבולות ומגבלות,
17 '
, עמ
2007
ומניעה את היחיד לצאת מגבולות עצמו. המסע אליו יורי סלע יצא
בכתיבת ספר זה, הצריך את מנוע התשוקה כדי לנוע בין יראה
להשראה.
1 1
.
). ספר הדאו. תרגום: ד' דאור וי' אריאלי, הוצאת חרגול.
2007(
לאו דזה
2 2
.
). דאו דה צ'ינג. תרגום: י' גראוזה וח' קלעי. מוסד ביאליק.
1973(
לאו־צה
3 3
.
). תולעת ספרים.
30-17 '
). אנרגיית התשוקה. בתוך ז' אנדרה (עורך), על התשוקה (עמ
2007( '
קורנו, ז
4 4
.
). החוויה הדתית לסוגיה. מוסד ביאליק.
1969( '
ג'יימס, ו
5 5
.
). פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה. מוסד ביאליק.
1980( '
שלום, ג
6.
Bollas, C. (2013). China on the Mind. Routledge.
מקורות
פסיכולוגים יוצרים