50 / 68
2019
אוקטובר
50
פסיכולוגים יוצרים
בעקבות ספרו האחרון של יורי סלע:
From Dualism to Oneness in Psychoanalysis:
A Zen Perspective on the Mind-body Question
Routledge
בהוצאת
2018־
שראה אור ב
יורי סלע הוא פסיכולוג קליני, פסיכותרפיסט הומניסטי־אינטגרטיבי
וד"ר לפרשנות ותרבות. מייסד בית ספר מגע לשיאצו, ושותף
בייסוד וניהול "מכון דמו"ת" לפסיכותרפיה של נוכחות וחיוניות.
בעברו היה מנהל שותף בתוכנית הכשרה של "פסיכותרפיה
אינטגרטיבית מזרח־מערב" בבית הספר לעבודה סוציאלית
באוניברסיטת תל אביב. יורי סלע הוא שותף בהקמת "איגוד
ישראלי רב־תחומי לפסיכותרפיה" וכיום הוא חבר בצוות פיתוח
רעיוני בשירות הפסיכיאטרי בבית חולים העמק וחבר במכון
תל אביב לפסיכואנליזה בת־זמננו. יורי מתרגל אומנויות לחימה
שנה ותלמיד זן בודהיזם. פרסם שירה, פרוזה
30־
סיניות למעלה מ
וספרות מקצועית.
התשוקה לדבר על אחדות
הדברים המובאים כאן הם פרק בשיחה ארוכה שיורי סלע ואני
(נא"ש) מקיימים כבר שלושים שנה. השיחה החלה כשנפגשנו
לראשונה ב"מכון לאקולוגיה אנושית", שבו לימדו שיטות טיפול
גופניות כמו שיאצו ורפלקסולוגיה. בשיחה זו נזרעו הזרעים למה
שהפכה כעבור כמה שנים להיות שותפות פורייה בינינו במסגרת
מכון דמו"ת לפסיכותרפיה מזרח־מערב שאותו הקמנו יחד. באותה
פגישה מה שסימן אותנו באופן הדדי כשותפים פוטנציאליים
לדרך, היו החוויה וההכרה שהדיכוטומיה בין גוף לנפש, כפי שנהוג
להתייחס אליה בגישות המקובלות לטיפול נפשי במערב, והדרת
הגוף מהמפגש הטיפולי, אינן מתאימות לנו באופן אישי, אך חשוב
יותר: הן תורמות לעיוות וליצירת ניכור פנימי תוך־אישי, הן אצל
המטופל והן אצל המטפל. יורי ואני, שנינו הפנינו את מבטנו למזרח
הרחוק, להגות הדאואיסטית והזן בודהיסטית, ולתאוריה ולמטא־
תאוריה של הרפואה הסינית כתשתית לפרדיגמה חדשה של
פסיכותרפיה שבה נקודת המוצא היא אי־נפרדות של גופנפש.
אחת הנגזרות של מהלך זה היא הצורך בבחינה מחודשת של
בטיפול הפסיכותרפויטי.
המילים
תפקיד הדיבור ומעמדן של
התנועה הזו אל המילים ומהמילים היא הציר שסביבו ייסובו
הדברים להלן, ובמידה רבה תנועה זו מסמנת את הטווח שבין
דואליות לאחדות.
אקדים ואומר, שאם ספרו של יורי סלע היה נקרא "מדואליזם לאי־
נפרדות בפסיכואנליזה", האתגר שהוא הציב לעצמו היה פשוט
יותר ואולי קל יותר להשגה. הבחירה למתוח את המנעד לקצוות:
מדואליזם לאחדות, היא כשלעצמה אמירה מהותית, שדורשת
בחינה מעמיקה. זוהי בחירה ותעוזה להיכנס לתווך שבין עולמות.
בין עולם מערבי הנשען על חשיבה ומבנים רציונליים ואוחז בהם
בדבקות כדרך לקדם ידיעה, לבין עולם הגותי המכיר בקיומו של
יסוד מהותי בהכרה ובעולם שאינו ניתן למיצוי כ"ידיעה". כאשר
במשרעת הזו, בין דואליזם לאחדות, מונחת הפסיכואנליזה,
נשאלות שאלות רבות הנוגעות הן ברמה המטא־תאורטית, למתח
שבין עמדה פוזיטיביסטית להטיה אל עבר המיסטי, והן ברובד
, שעל פי שמה באה לנתח
אנליזה
המתודה הטיפולית, למונח
ולהפריד, ולכלי הטיפול העיקרי, תרפיה בדיבור, שמתבקש לשאול
באיזו מידה הוא מאפשר מעבר לאחדות.
ב"ספר הדרך והסגולה" (דאו דה צ'ינג, הספר המיוחס
56
פרק
ללאו דזה או לאו־צה, לפי התעתיק שנבחר, כאן בתרגומם של ד'
דאור וי' אריאל) פותח במילים:
"היודע לא ידבר עליו
)88 '
, עמ
2007 ,
המדבר לא יודע אותו." (לאו דזה
ומי זה "עליו" או "אותו"? הכוונה היא לדאו - המתורגם לעברית
כ"דרך", שהיא המושג המטאפיזי המתייחס לאחד והנקרא
בהמשך פרק זה "אחדות האפל".
נעמי אורבך־שבילי מתארחת אצל צילה טנא
בפינתי "פסיכולוגים יוצרים" אני מתכבדת לארח הפעם את נעמי אורבך־שבילי, פסיכותרפיסטית באוריינטציה דאואיסטית,
מדריכה ומלמדת גישה זו, מטפלת ברפואה סינית ושותפה בייסוד ובניהול "מכון דמו"ת לפסיכותרפיה של נוכחות וחיוניות".
[email protected][email protected] ל
יצירת קשר עם נעמי אורבך־שבילי
ב"תולעת ספרים".
2018
המאמר מבוסס על הרצאה שניתנה בערב עיון לכבוד השקת הספר במאי