47 / 68
פסיכואקטואליה
47
פסיכואנליטי בפגועי ראש, נוירופסיכולוגיה של חלומות, מודעות
מזווית נוירופסיכואנליטית ועוד. הוא העמיק בכתבי פרויד,
גם הנוירולוגיים שבהם ("הפרויקט לפסיכולוגיה מדעית", "על
אפזיה"), וסיים לאחרונה לתרגם מחדש מגרמנית את כל כתביו
של פרויד.
לאורך השנים סולמס זכה בפרסים רבים על פועלו, הן על ידי
מכונים פסיכואנליטיים והן על ידי מכונים רפואיים ומדעיים,
וזכה למלגות מחקר נדיבות. כיום, בין המינויים שלו, הוא עומד
. במפגשים עימו
APA
וה־
IPA
בראש יחידות המחקר של ה־
ניתן להתרשם כי ההעמקה והבקיאות שלו יוצאות דופן, הן
בתחום הפסיכואנליטי והן בתחום מדעי המוח, ויכולתו לעריכת
אינטגרציה בהירה ביניהן, ובכלל, מרשימה. באופן אישי אני
מרגישה שנפלה בחלקי זכות ללמוד ממנו, ולאחרונה גם להכיר
אותו כאדם רגיש, חם ואוהב אדם.
נוירופסיכואנליזה ופרויד
כאדם עם הזדהות עמוקה עם החשיבה הפסיכואנליטית
הקלאסית, סולמס למעשה מעגן את ראשיתה של
הנוירופסיכואנליזה בכתביו של פרויד. כידוע, פרויד היה נוירולוג
בהכשרתו, והגיע אל הבנותיו הפסיכואנליטיות מהקליניקה
הרפואית שלו. בימיו כנוירולוג פרויד פרסם מחקר על עצב
השמיעה, וחשיבתו המחקרית התבטאה גם במאמציו להגיע
לחוקיות בפעילות הנפש.
פרויד כתב חיבור נוירולוגי, "על האפזיה", שבו ניסה
1891־
ב
למפות ולתאר הפרעות שפתיות שונות ואת הקשר שלהן למוח.
בחיבור טבע את המילה "אגנוזיה", שעד היום משמשת לתיאור
לקות ביכולתו של האדם לזהות אובייקטים כגון פרוסופגנוזיה,
לקות ביכולת לזיהוי פרצופים, זו שממנה סבל האיש שחשב
פרויד ניסה לתאר את פעילות הנפש
1895־
שאשתו היא כובע. ב
באופן מדעי ביצירה "הפרויקט לפסיכולוגיה מדעית", שגנז,
ופורסמה לאחר מותו. יצירה זו עשירה ומרשימה, ובולטות בה
החוכמה והיצירתיות של פרויד, הן בהבנת פעילות המוח והן
בניסוח חוקיות פעילות הנפש.
סולמס טוען שפרויד ויתר על האפשרות לייצר אינטגרציה בין שתי
הפרספקטיבות המשלימות להבנת נפש האדם (הסובייקטיבית
והאובייקטיבית) רק בשל מגבלות מדעי המוח בימיו, ורואה
בנוירופסיכואנליזה מאמץ לאחות את הפיצול שנגזר על פרויד.
במאמרים נוירופסיכואנליטיים שונים ניתן למצוא התייחסויות
של פרויד לתקווה שיום יבוא והפסיכואנליזה תתבסס על הבנות
ביולוגיות וכימיות. למשל ב"מעבר לעקרון העונג" פרויד מציין
את תקוותו שעם שיפור המחקר בפיזיולוגיה ובכימיה יתאפשר
לשפר את הביטחון בהשערות שלנו לגבי תפקוד הנפש:
"The deficiencies in our description would probably
vanish if we were already in a position to replace the
psychological terms with physiological or chemical
ones ... We may expect [physiology and chemistry]
to give the most surprising information and we cannot
guess what answers it will return in a few dozen years
of questions we have put to it. They may be of a kind
that will blow away the whole of our artificial structure
of hypothesis." (in Kandel, 1999, p. 505).
החברה הנוירופסיכואנליטית
)
NPSA
הבינלאומית (
בלונדון על ידי סולמס, ועם גרעין
2000
הוקמה בשנת
NPSA
אנשים שהתהווה בשנות התשעים סביב הרצאות חודשיות
בפסיכואנליזה ומדעי המוח במכון הפסיכואנליטי בניו יורק,
, במהלך ביקור משפחתי בניו יורק,
2011־
שנמשכות עד היום. ב
הלכתי לשמוע במכון הרצאה של יאק פאנקספ (שעליו ארחיב
בהמשך), והתרגשתי לראות איתי בחדר, מרוכזים וסקרנים, גם
את סאקס ואת אוטו קרנברג. כשהגיע קרנברג כעבור שש שנים
לכנס בישראל שמחתי לשמוע כי התייחס בדבריו לצורך לעדכן
את תיאוריית הדחף לאור ממצאים נוירו־ביולוגיים עכשוויים,
ועיגן זאת בממצאיו המדעיים של פאנקספ. מפגשים כגון אלו
: לייצר דיאלוג בין אנשי
NPSA
ממחישים את מטרתה של ה־
מקצוע מהפסיכואנליזה וממדעי המוח, שהיה חסר.
כתב העת
1999 ־
במקב י ל להרצא ו ת אל ו ה ושק ב
החלו להיערך קונגרסים
2000
, ומשנת
Neuropsychoanalysis
בינלאומיים, אליהם מוזמנים חוקרים ופסיכואנליטיקאים בהתאם
לנושא שנבחר. כך נערכו קונגרסים בנושאים כגון חלומות
ופסיכוזה, הדחקה והגנה, לא־מודע, מיניות, משחק ועוד. כמו
כן, החלו להתארגן עשרות קבוצות נוירופסיכואנליטיות ברחבי
העולם, וגם בישראל. בקונגרסים שהשתתפתי לרוב חוויתי
מה שאפיין את השנים הראשונות שלי בקבוצה הישראלית:
דיסאוריינטציה ובלבול. כמו אליס בארץ הפלאות כבר אמרתי?
מאוד מאתגר להתמודד עם המעברים בין הרצאות על מנגנונים
מוחיים, ביולוגיה וכימיה להרצאות על פילוסופיה ופסיכואנליזה,
מה גם שלפעמים המעברים הם לא רק בין שפות אלו, אלא גם
בין אנגלית, צרפתית או ספרדית. היציאה המתמדת מאזורי
הנוחות היא חוויה אופיינית במפגשים, המחייבת להשתהות עם
תכנים לא מובנים, ולהתאמץ לייצר חיבורים חדשים. מסורת
שהשתרשה בקונגרסים היא שבסיומם סולמס חותם בניסיון
לאסוף את הממצאים מהתחומים השונים, ולהסביר היכן הם
מתיישבים יחד, והיכן נותרו פערים.