Table of Contents Table of Contents
Next Page  44 / 68 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 44 / 68 Previous Page
Page Background

2019

אוקטובר

44

. הוא נכלל במהדורה הגרמנית של כתבי פרויד

1932־

באנגלית ב

, ובאנגלית הופיע לראשונה

1952־

רק לאחר יותר מעשרים שנה, ב

) ״פסיכואנליזה ותורת

Devereux

,

1953

בספרו המקיף של דוורו (

של כתבי

Standard Edition

הנסתר״, וכמה שנים אחר כך ב־

פרויד של סטרצ׳י. לפי סטרצ׳י, התייחסותו החיובית של פרויד

לטלפתיה במאמר זה גררה מחאה חריפה של ג׳ונס, ואף כי פרויד

בשנים אלו גילה עמידות גדולה יותר כלפי דברי ג׳ונס, בכל זאת,

לא העז לכלול את המאמר בין עבודותיו המפורסמות ביותר.

ג׳ונס, אכן, מביא בספרו שני מכתבים חריפים שכתב בהקשר

). במיוחד בוטה

Jones, 1957, pp. 394-395

למאמר זה לפרויד (

"התפרצותו" של ג׳ונס במכתבו השני אל פרויד, מתוך דאגתו

להשפעת ״המרת הדת [של פרויד] לטלפתיה״ על חוגים מדעיים

ודעת הקהל באנגליה. הוא כותב בהתרגשות לפרויד: "אתה שוכח

לפעמים באיזה מעמד מיוחד אתה הינך באופן אישי ... תשובתנו

לשאלות היא 'פסיכואנליזה היא פרויד', כך שעכשיו ההצהרה

שפסיכואנליזה מובילה באופן הגיוני לטלפתיה, וכו', קשה לפגוש

בה. בדעותיך הפוליטיות הפרטיות אתה יכול להיות בולשביסט,

אבל זה לא יעזור להפצת הפסיכואנליזה להכריז על כך. אם

'שיקולים דיפלומטיים חיצוניים׳ שמרו על שתיקתך קודם, אינני

יודע איך המצב השתנה מבחינה זו ... בכל מקרה, זה נתן לי חוויה

לא צפויה וחדשה בחיים, של קריאת מאמר שלך בלי ריגוש של

.)

Jones, 1957, p. 39

5

,25.02.1926־

הנאה והסכמה" (מכתב מ

, בסדרה של ״הרצאות מבוא חדשות

1933־

לבסוף, ב

ידע

77־

לפסיכואנליזה״ (שנכתבו כהרצאות, למרות שפרויד בן ה

שלא ירצה אותן מחמת גילו ומצבו הבריאותי, והוא עצמו מסביר

זאת בהקדמה), אסף פרויד לתוך הרצאתו השנייה (ההרצאה

) את כל

Freud

,

1933

, ״החלום והאוקולטיזם״,

XXX

השלושים,

הרעיונות והדוגמאות שהביא במאמריו הקודמים וגם את הדוגמא

1921־

מתוך טיפול אנליטי של מטופל שלו, מר פ', ששכח בווינה ב

Vorsicht-Foresight-Forsyte-

(הדוגמא על ד״ר פורסיית

. ואף שהוא פותח בכך ש״אינו מתחייב לשום

3

, בגרמנית)

Forsyth

דעה״, בסופו של המאמר ולאחר פירוט הדוגמא שלו, שלא הביא

ושלא פורסמה קודם לכן, הוא מסכם כי הוא ״מוכרח

1921־

ב

להודות שכף המאזניים בתחושתו נוטה לצד השערת קיומה של

העברת־מחשבות״. כשהוא מסתייע במאמריהם של הלנה דויטש

, על הקשר בין העברת־מחשבות באנליזה ליחסי העברה)

1926־

), לכך ש״אינו היחיד

Burlingham

,

1932

ושל דורותי בורלינגהם (

שנזדמן לו בסיטואציה האנליטית לחוות מאורעות אוקולטיים

כאלה״, הוא ממשיך ומסיים בדברים אישיים, חוששים ונועזים

(ונוגעים ללב, להרגשתי), שאביא אותם לכן כמעט במלואם:

״בטוחני, שעמדתי בבעיה זו לא תניח ביותר את דעתכם - אין אני

משוכנע לגמרי, אבל אני מוכן להשתכנע. אולי תאמרו בליבכם:

הנה עוד מקרה של אדם, שעשה כל חייו עבודה מהוגנת כאיש

מדע, ובערוב ימיו נעשה רפה דעת, ירא שמים, וקל אמונה. ידוע לי

היטב שבקבוצה זאת נכללים כמה שמות גדולים, אבל אל תמנו

אותי עימם. לפחות ירא שמים לא נעשיתי, ואני מקווה כי גם לא

קל אמונה ... הייתם מעדיפים לראותני ... פוסל ללא רתיעה כל

מה שקשור בעולם הנסתר, אבל אין אני מסוגל לעשות דברים

כדי לשאת חן בעיני הבריות, ואני רואה חובה לעצמי להפציר

בכם להתייחס יחס חיובי יותר לאפשרות האובייקטיבית של קיום

העברת־מחשבות, ובאותו זמן גם לאפשרות של טלפתיה.

זיכרו שאני דן בבעיות אלו רק במידה שאפשר להתקרב אליהן

מכיוון הפסיכואנליזה. בעיות אלו נכנסו לראשונה לטווח ראייתי

לפני למעלה מעשר שנים. ובהיתקלי בהן אז, אחזה גם אותי חרדה

מחשש להשקפת עולמנו המדעית ... לא כך דעתי כיום. סבורני

שנהיה רוחשים מעט מדי אמון במדע, אם נחשוב שאין הוא מסוגל

לקלוט ולעבד גם את הדברים שעשויים אולי להתאמת בטיעוני

תורת הנסתר. ובמיוחד עניין העברת־מחשבות, דומה שהוא אף

רצוי להרחבתה של דרך המחשבה המדעית - או כדברי מתנגדינו,

המכניסטית - אל תופעות הנפש שקשה כל כך לעמוד על פשרן

... אם אתה רק מרגיל עצמך לרעיון של טלפתיה, יכול אתה

לחולל באמצעותו דברים חשובים - אומנם, לפי שעה, רק בדמיון

... בא אתה לכלל מחשבה כי זוהי שיטת התקשורת המקורית,

הארכאית, בין יחידים, שבמהלך ההתפתחות הפילוגנטית הוחלפה

בשיטה הטובה יותר של העברת אינפורמציה באמצעות סימנים

הנתפסים באיברי החושים. אבל הדרך הישנה עשויה להמשיך

ולהתקיים ברקע, ובתנאים מסוימים אף לבוא לידי פעולה ... כל זה

עודנו סתום ומלא חידות שלא נפתרו; אך אין סיבה שזה יפחידנו״

, תרגום שלי).

Freud, 1933, p. 54-55

(

ואכן, כשג׳ונס חותם את הפרק על יחסו של פרויד לעולם הנסתר

,

(״אוקולטיזם״, בכרך השלישי של הביוגרפיה שלו על פרויד

), הוא חוזר לאותה אמירה מוזרה שהביא פרויד

Jones, 1957

)1941(

בסוף מאמרו ״פסיכואנליזה וטלפתיה״ שלא פורסם בחייו

- האמירה בצרפתית המיוחסת לשומר הבזיליקה של סן דני על

כך שלאחר הוצאתו להורג המשיך סן דני ללכת כבדת דרך עם

ראשו הערוף: ״'במקרים כאלה, רק הצעד הראשון הוא החשוב'.

[ולתוספת של פרויד] השאר הוא קל״. וג׳ונס מוסיף: ״כמה צדק

). דומה

Farrell

,

1983

; ראו גם

Jones, 1957, p. 407

פרויד״ (

זוהי דוגמא מכמירת לב. מר פ' הוא מטופל ותיק, שטיפולו לא מוצלח והוא גם חסר יכולת לשלם, שפרויד הזהיר אותו כי "האנליזה שלו, ומשום כך הקשר בינינו, יבואו

3

לידי סיום מייד כשישובו לווינה תלמידים ומטופלים מחוץ לארץ; וכך אומנם היה זמן קצר אחר-כך״. שלוש ההתרחשויות הטלפתיות אצלו קשורות בשלושה אנשים

נכבדים בעלי מעמד מקצועי וממון שמגיעים לאחר שנות המלחמה לווינה, ופרויד פוגש אותם באותו זמן בהתלהבות: ד״ר פורסיית מלונדון, ד״ר אנטון פון פרוינד וד״ר

.1918־

), מר פ' הוא סרגיי פנקייב, "איש הזאבים" של פרויד מ

Torok, 1986

). לפי מריה טורוק (

Freud, 1933

ארנסט ג׳ונס (