46 / 68
2019
אוקטובר
46
נוירופסיכואנליזה: חריגה ממסורת או
חזרה למקורות?
טלי לביא
), בכיכובם של רוברט דה נירו
1990( "
הסרט הנפלא "התעוררות
ורובין ויליאמס, השאיר בי בנעוריי רושם עמוק. ויליאמס גילם את
דמותו של הנוירולוג אוליבר סאקס, שהיה נחוש למצוא תרופה
שתעיר חולים ממצב קטטוני. מרתקים לא פחות הם ספריו של
), שבהם
1990( "
סאקס, כגון "האיש שחשב שאשתו היא כובע
הציג ברגישות חוויות יוצאות דופן של אנשים הסובלים ממצבים
נוירולוגיים ייחודיים, כגון קושי בזיהוי פנים, אובדן של זיכרון או
אובדן של יכולת חישה.
בהמשך נהניתי מלימודי הפסיכולוגיה, אך הופתעתי מהתייחסות
מועטה לתשתית הפיזית שבבסיס הסובייקטיביות האנושית.
כשעלו התייחסויות לקורלטים מוחיים למצבים או הפרעות
נפשיות, זה היה לרוב בהקשר רדוקציוניסטי. במגמות שיקומיות
למדו יותר על המוח מאשר במגמות קליניות, אך התרשמתי
שההכשרה הקלינית שם יותר ממוקדת תפקוד, ופחות בצלילה
למעמקי הלא־מודע, כמו לא ניתן לחבר בין התחומים. הספר
) המחיש לי ששורשי
1998 ,
"השגיאה של דקארט" (דמסיו
הדיכוטומיה אולי עמוקים, אך שחיבור הוא אפשרי. בספר
הובאו ממצאים מתחום מדעי המוח לכך שהתפקודים הנפשיים
השונים שזורים זה בזה, והוצגה אינטגרציה יפה בין "גוף" ו"נפש".
כשתורגם לעברית רב המכר "המוח ועולם הנפש", מאת מארק
), ספר המבוא לנוירופסיכואנליזה,
2005(
סולמס ואוליבר טרנבול
נרעשתי מהחיבור בין רעיונות פסיכואנליטיים לידע עדכני מתחום
מדעי המוח שהוצג בו. הספר נחווה על ידי כמעשיר ולא מרדד,
והוצגו בו ניסיונות לתקף באופן מדעי רעיונות מופשטים כגון "לא־
מודע", תפקיד החלומות בחיי הנפש, אופן השפעתו של "הריפוי
בדיבור" ועוד.
, כשהתחלתי את ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית, מודעה
2007־
ב
ב"פסיכולוגיה עברית" צדה את עיני. הייתה בה הזמנה להצטרף
לפורום לנוירופסיכואנליזה - קבוצת אנשים שמנסים לייצר
חיבורים בין חשיבה פסיכואנליטית לידע ממדעי המוח. התרגשתי
מהאפשרות לקחת חלק בהמשך ההרפתקה שהספרים פתחו
בפניי, וביקשתי להצטרף. מאז אני לוקחת חלק במפגשים של
הקבוצה הישראלית, בכנסים בינלאומיים ומקומיים, ומרגישה
כמו אליס שהגיעה לארץ הפלאות. אשמח לשתף אתכם במעט
מהקסם והעושר שאליו נחשפתי מאז, שלתחושתי תרמו לא רק
לסקרנותי, אלא גם להיותי מטפלת דינמית.
אביא בפניכם בקצרה את ראשית הנוירופסיכואנליזה. אציין
מה זיקתה לפרויד, אציג את החברה הנוירופסיכואנליטית
) וקונגרסים שערכה. אכיר לכם אנשי
NPSA
הבינלאומית (
מפתח בתחום ואת תרומתם, אתאר בקצרה את השפעת
הנוירופסיכואנליזה על השדה הקליני, ואציג את הפעילות שלנו
.)
INPSA
כאן בארץ בחברה לנוירופסיכואנליזה בישראל (
ראשית הנוירופסיכואנליזה
המושג הוטבע על ידי סולמס בסוף שנות התשעים כדי ליצור
ולתאר דיסציפלינה שחותרת לייצר גשרים בין הפסיכואנליזה,
חקר הסובייקטיביות של נפש האדם, לבין מדעי המוח, שמתחקים
אחר נפש האדם מהזווית האובייקטיבית. בפועל סולמס החל
ברקימת חיבורים בין חשיבה פסיכואנליטית למדעי המוח כבר
בשנות השמונים של המאה הקודמת. סאקס כתב את ההקדמה
לספר "המוח ועולם הנפש", ובה סיפר שסולמס כתב לו מכתב
, שבו ביטא את כוונתו "לבחון את היחסים בין
1987־
כבר ב
פסיכואנליזה לנוירופסיכולוגיה ... [ו]להראות כי הפסיכואנליזה
מושתתת על עקרונות נוירולוגיים בדוקים". סאקס הוסיף "אולי
צריכות היו לעבור עשרות שנים עד שיוכל אדם כסולמס, בעל
הכשרה הן בחקר המוח והן בפסיכואנליזה, ועניין שווה בשני
התחומים ... לחבר בין התובנות והגישות של הנוירופסיכולוגיה
לבין אלה של הפסיכואנליזה, לשאוף למדע שיהיה עשיר יותר
,2005 ,
מכל אחת מהשתיים לכשעצמה" (אצל סולמס וטרנבול
.)11-10 '
עמ
בהמשך לדבריו של סאקס על סולמס, אולי כדאי להרחיב
מעט על הכשרתו ופועלו של האיש. במקביל להשלמת
לימודי הדוקטורט שלו בנוירופסיכולוגיה, סולמס עבר הכשרה
פסיכואנליטית במכון הפסיכואנליטי בלונדון. בשלושים השנים
האחרונות הוא כתב מאות מאמרים וספרים, בין השאר על טיפול
טלי לביא היא פסיכולוגית קלינית בהסמכה להדרכה במכבי שירותי בריאות, מרפאת ילדים ונוער באשדוד, ולה קליניקה בתל אביב. היא חברה בחברה
הנוירופסיכואנליטית הישראלית והבינלאומית.
אבקש להודות לגב' אירית ברזל־רווה על עזרתה בכתיבת המאמר ולאורך השנים, ולחבריי בחברה לנוירופסיכואנליזה בישראל על התבונה, ההשראה והחברות.