43 / 68
פסיכואקטואליה
43
Freud
, שלא הוקראו מעולם לפני קהל (,
1933־
לפסיכואנליזה״ מ
, החומר המקורי של המקרה
1955
, תרגום שלי). לאחר
1933, p. 5
). בהמשך, לפי ג׳ונס
Strachey, 1964, p. 48
השלישי שוב נעלם (
), הוא ואייטינגון שכנעו את פרויד לא לקרוא
Jones
,
1957, p. 392
(
. כך, מאמר
1922־
את המאמר גם בכנס הפסיכואנליטי בברלין ב
ראשון זה של פרויד (גם ללא המקרה השלישי) לא פורסם מעולם
בחייו (חלקים ממנו נכללים במאמרים שפרסם אחר כך), אלא
.1941־
פורסם רק לאחר מותו ועשרים שנים לאחר כתיבתו, ב
קריאת המאמר אינה מבהירה תחילה את סיבת החששות. בשני
המקרים שמביא פרויד (וגם בסיפור השלישי, שהוא מוסיף במקום
המקרה שלא הביא איתו) מדובר בנבואות של מגידי עתידות
שבעצם היו מוטעות ולא התקיימו, אך הרשימו מאוד את הפונים כי
הכילו בתוכן פרטים מדויקים מבחינת עולמם הפנימי ורגשותיהם
של הפונים. לפיכך, פרויד פירש זאת באופן שקובע כי מחשבות
ומצבים רגשיים יכולים לעבור מאדם אחד לשני בלי השימוש
הרגיל במילים, וההעברה הזאת תתרחש בעיקר כשמדובר
במשאלות לא־מודעות חזקות ביותר (אף שלא יכול היה להסביר
איך זה קורה).
אולם הפיסקה המסיימת, המוזרה באופייה, של המאמר, מסגירה
, בצעד אל מעבר
איבוד ראש
את סיבתו וגודלו של החשש. מדובר ב
לכל מה שידוע. כתב פרויד: ״אני נוגע כאן רק בנקודה האחת של
העברת מחשבות. אין לי שום דבר לומר על כל הניסים האחרים
אבל חישבו על הצעד רב החשיבות אל מעבר
של עולם הנסתר ...
מה שנהג
למה שעד כה האמנו בו, אשר כרוך בהנחה זו בלבד.
) על ההוצאה
Saint Denis
להוסיף שומר הבזיליקה של סן דני (
להורג, נכון פה. מסופר שסן דני, לאחר שראשו נערף, הרים את
הראש וצעד איתו עוד כברת דרך כשהראש מתחת לזרועו. אך על
Dans des cas pareils, ce n'est que les‘
כך נהג השומר לומר:
[במקרים כאלה, רק הצעד הראשון הוא
’premier pas qui coute
Freud, 1921/1941, p.
החשוב]. השאר הוא קל [מוסיף פרויד]״ (
, תרגום והדגשות שלי).
193
, פרויד כתב במכתב לחוקר הנסתר
1921 ,
לפי ג׳ונס, באותה שנה
והטלפתיה הניו יורקי קרינגטון: ״לו יכולתי לחיות שוב, הייתי צריך
Jones, 1957,
להקדיש עצמי לחקר הנסתר ולא לפסיכואנליזה״ (
שכתב משפט זה, אך ג׳ונס
1929־
). פרויד הכחיש ב
p. 392
התעקש ש״בשמונה השנים שחלפו מאז, פרויד מחק את זיכרון
,)
Jones
,
1957, p. 392
הפיסקה המדהימה והלא צפויה הזאת״ (
והמשיך לחשוש, לעמוד על המשמר ולהיאבק בהימשכותו של
פרויד לנושאי הנסתר ולטלפתיה.
, בכל זאת פרסם פרויד מאמר ראשון על
1922־
בסמוך לכך, ב
), שנועד להינתן כהרצאה
Freud, 1922
״חלומות וטלפתיה״ (
לחברה הפסיכואנליטית בווינה אך בסופו של דבר (שוב) לא
Derrida
,
1988
;(
־
Imago
הובא כהרצאה, אלא רק הודפס ב־
). זהו מאמר זהיר ומסויג, מתחילתו
Strachey, 1955b, p. 196
ועד סופו. פרויד פותח בהצהרה: ״לא תלמדו דבר ממאמר זה שלי
על חידת הטלפתיה; ואף לא תוכלו לדעת אם אני מאמין או לא
בקיומה של טלפתיה. כאן נטלתי על עצמי את התפקיד הצנוע
מאוד של בדיקת היחס בין התרחשויות טלפתיות לחלומות״
). הוא ממשיך וכותב שהחלומות המובאים
Freud, 1922, p. 197
(
27
כאן אינם שלו, כי מעולם לא היה לו חלום "טלפתי", ובמשך
שנות עבודתו כאנליטיקאי גם לא פגש בחלום טלפתי אמיתי אצל
). פרויד מביא
Freud, 1922, p. 197, 199
אף אחד ממטופליו (
חלומות וחומר רקע מפורט שנשלחו אליו מאנשים ש״אינם ידועים
לו באופן אישי״, ומפרש אותם כקשורים ל״רגשות השייכים לתחום
התסביך האדיפלי״ ומעוצבים בהתאם לחוקי הלא־מודע, בעוד
השינה יוצרת תנאים נוחים עבור המסרים הטלפתיים. הוא מסיים
במשפט נפתל ומסויג ביותר: ״האם עוררתי בכם את הרושם שאני
נוטה לצדד בסתר בממשיותה של הטלפתיה במובנה האוקולטי?
לצערי הרב, קשה מאוד להימנע מיצירת רושם כזה, כי רציתי
באמת להיות לגמרי לא משוחד. יש לי כל סיבה שבעולם לנהוג כך,
Freud, 1922,
משום שאין לי דעה בנושא ואינני יודע עליו דבר״ (
, תרגומים שלי).
p. 220
25
דרידה וגיי הגיבו בחדות: ״כך, אף לא צעד אחד הלאה במהלך
עמודים כתובים בצפיפות ... כל דבר נבנה כך שטלפתיה תישאר
), לא ידועה״
unthinkable
בלתי אפשרית, בלתי ניתנת לחשיבה (
, תרגום שלי). ״לשם מה טרח בכלל
Derrida, 1988, p. 21, 23(
.)357 ׳
, עמ
1993 ,
פרויד לפרסם את המאמר?״ (גיי
Some additional"
פרסם פרויד מאמר בשם:
1925־
אולם ב
"notes upon dream interpretation as a whole
, שמורכב משלושה חלקים קצרים. החלק
(Freud, 1925)
5
השלישי נקרא ״המשמעות האוקולטית של חלומות״, והוא כולל
1921־
אחת משתי הדוגמאות על מגיד העתידות שהובאו במאמר מ
) שטרם פורסם אז, ודברים שנאמרו כבר
Freud
,
1921/1941
(
על כניסת המסרים הטלפתיים לשינה
1922־
במאמר הקודם ב
ולחלום. אלא שכאן פרויד מבטא באופן ברור יותר את אמונתו
בהעברת־מחשבות מאדם אחד לאחר כשמדובר בזיכרונות
ובתכנים אמוציונליים חזקים ביותר. בפיסקה המסיימת הוא כתב:
״למרות הזהירות המומלצת עקב החשיבות, החידוש ואי־הבהירות
של הנושא, אני מרגיש שלא אצדק אם אמשיך עוד לשמור לעצמי
את השיקולים האלה לגבי סוגיית הטלפתיה ... זה יהיה משביע
רצון אם בעזרת הפסיכואנליזה נוכל להשיג ידע נוסף ומאומת טוב
, תרגום שלי).
Freud, 1925, p. 138
יותר על טלפתיה״ (
) על
Strachey, 1961, pp. 125-126
ושוב מצביע סטרצ׳י (
השמטת חלק שלישי זה של המאמר מן המהדורות הגרמניות של
, בעוד ששני החלקים האחרים נכללו
1942־
וב
1930־
כתבי פרויד ב
בהן. לכן חלק זה לא הופיע גם במהדורה הראשונה של כתבי פרויד