54 / 68
2019
אוקטובר
54
פסיכולוג קליני בכיר ופסיכואנליטיקאי, ממקימי הארגון
פרופ' עמנואל ברמן
הבינלאומי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית, זוכה פרס "סיגורני" לפסיכואנליזה
על תרומה ייחודית לשדה הפסיכואנליזה
2011
לשנת
בעריכת נחמה רפאלי
נחמה רפאלי, חברת מערכת פסיכוארטואליה, פסיכולוגית שיקומית ורפואית מומחית ומדריכה שיקומית.
[email protected]המלצות על פסיכולוגים מעניינים או בעלי תפקיד מעניין אפשר להעביר במייל לנחמה רפאלי
פרופסור עמנואל ברמן הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי,
פרופסור מן המניין אמריטוס, בחוגים פסיכולוגיה וייעוץ
באוניברסיטת חיפה, חבר סגל במכון הישראלי לפסיכואנליזה
ובאיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה, ממקימי הארגון הבינלאומי
, עורך
IARPP
לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית
, זוכה פרס "סיגורני"
Psychoanalytic Dialogues
בכתב העת
על תרומה ייחודית לשדה
2011
לפסיכואנליזה לשנת
הפסיכואנליזה בישראל ובעולם. כתב על ספרות, תיאטרון
וקולנוע בעת לימודיו בארצות הברית עבור עיתונים ישראליים,
כתב ספרים ומאמרים רבים על התהליך הטיפולי, על חשיבות
הקשר בין המטפל למטופל, על ההכשרה למטפלים ועל
הדילמות שבתהליך, על הקשר בין הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה
לתהליכים היסטוריים ופוליטיים ועל המפגש בין פסיכואנליזה
לספרות וקולנוע. עורך סדרה המתמקדת בתרגום לעברית של
ספרות פסיכואנליטית והתפתחותה בהוצאת "עם עובד".
קצת מהרקע המשפחתי.
. אבי (פסיכולוג) ואימי (ספרנית)
1946
נולדתי בוורשה בשנת
שרדו את שנות הכיבוש הנאצי במחתרת, בזהות בדויה,
ובפעילות להצלת יהודים מסתתרים אחרים. עלינו לארץ בשנת
, וגדלתי בתל אביב. במשך השנים הייתי נשוי פעמיים
1950
(לריבי בן־ארי, פסיכולוגית, ולרונית מטלון, סופרת), ולי ולרונית
נולדה בת שעוסקת בחינוך ולומדת ביבליותרפיה.
מקריאת הביוגרפיה שלך עולים כישורים רב תחומיים לאורך
השנים, זה במקביל לזה. למשל, לימודים במגמה ריאלית בתיכון
.16
לצד ביקורת ספרות ותיאטרון החל מגיל
הלימודים במגמה הריאלית נבעו מלחץ חברתי ("תשאיר לעצמך
את כל האופציות פתוחות") ומעניין עמוק שהיה לי אז בטיסות
לחלל. כשהבנתי שעיסוק באסטרופיזיקה יהיה כרוך באינסוף
חישובים מתמטיים, ויתרתי. לעומת זאת, היה לי מגיל צעיר עניין
רב בספרות, בתיאטרון ובקולנוע. עם זאת, נרתעתי מהפיכת
אהבות אלה למקור פרנסה. הפסיכולוגיה, בצד הזדהות עם
אבא, קסמה לי כתחום הומניסטי בבסיסו שגם נשען על מגע
עם בני אדם ועניין בעולמם הרגשי. למדתי גם סוציולוגיה
ואנתרופולוגיה שריתקו אותי בזכות עיסוקם בהבנת תהליכים
חברתיים. מלכתחילה משך אותי כיוון פסיכואנליטי ובין־אישי,
יותר מאשר פסיכולוגיה מחקרית כמותנית. בשנותיי בניו
יורק עברתי פסיכואנליזה ראשונה, ועם חזרתי לארץ עברתי
פסיכואנליזה שנייה, ואלה הבהירו לי הרבה יותר את ההשפעות
של הפרה־היסטוריה המשפחתית שלי ושל גורמים מרכזיים
אחרים בחיי הרגשיים.
מה הוביל לבחירת נושא הדוקטורט ונושא הפוסט־דוקטורט?
לאחר לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב, לימודי
הדוקטורט שלי בפסיכולוגיה קלינית וחברתית היו במישיגן.
פרופיל אישי