40 / 68
2016
אוגוסט
40
מספרים שכששאלו את קוהוט במהלך הרצאה מה הוא
חושב על זוגיות מוצלחת, הוא אמר: “לא עסקתי בטיפול
זוגי, אבל נראה לי שזוגיות טובה קיימת כשכל פרטנר
‘משתגע’ בתורו”. מאוחר יותר, בספרו “כיצד מרפאה
) הוא כותב:”נישואין
Kohut, 1984, p. 220
האנאליזה” (
טובים הם אלה שבהם כל בן זוג מסוגל להתמודד עם
האתגר של סיפוק תפקידי זולתעצמי לבן זוגו כאשר
העצמי הפגוע זמנית של בן הזוג זקוק לזה”.
בהמשך הוא כותב:
“ומי יכול פוטנציאלית להגיב עם היענות אמפתית
מדויקת לצורכי אדם יותר מאשר בן הזוג שלו? ולהפך:
מי יכול לגרום טראומה לאדם יותר מאשר בן זוגו בדומה
לזולתיהעצמי ההוריים המקוריים המתסכלים של הילדות,
כאשר הם מגיבים לילדיהם בהבנה שגויה או שבהרגישם
עומס יתר הם מסרבים להגיב בכלל?”
במילים אחרות, טענתו של קוהוט היא שבני זוג יכולים טוב
יותר מכל אדם אחר לספק זה לזה את צורכי הזולתעצמי
(בוגרים או ארכאיים), אבל
גם יותר מכל אדם אחר הם
יכולים לתסכל סיפוק צרכים
אלה בצורה פתולוגית. אין כמו
נישואין כדי ליצור הזדמנות
נוספת להופעה מחדש של
הכמיהה של העצמי להשלים
ולגבש את עצמו (אותה
כמיהה המתפתחת בטיפול
הפרטני בצורת העברה) ובכך
לאפשר התרחשות של תהליך
הפנמה ממירה. כל המחברים
מתייחסים לקשר הזוגי כדבר
הקרוב ביותר לקשר הראשוני
עם זולתיהעצמי המקוריים. בכך הוא מהווה הזדמנות
למה שהםמכנים “התחלה חדשה”, הזדמנות לספק צורכי
זולתעצמי שתוסכלו ויצרו פתולוגיה בעצמי, הזדמנות
לריפוי של העצמי.
המושגים המרכזיים של פסיכולוגיית העצמי המיושמת
לטיפול הזוגי הם: עצמי, זולתעצמי, צורכי האדרה, נראות
ותאומות, העברת זולתעצמי והעברת נגד, ובראש
וראשונה - אמפתיה וכשל אמפתי.
מהראשונות שכתבה על טיפול זוגי לפי פסיכולוגיית
העצמי היא מריון סולומון. בהמשך לקוהוט, סולומון
כותבת שביחסי עצמי-זולתעצמי האדם השני נחווה
כמהווה חלק של העצמי חלק מהזמן - או כל הזמן - תלוי
). כידוע לנו, לפי
Solomon, 1986
בדרגת הפתולוגיה (
קוהוט, זולתיעצמי הם חשובים לאורך כל החיים - גם
כשמדובר באנשים בריאים יחסית. אבל כאשר בני הזוג
הם אנשים בעלי הפרעות בעצמי, הכרחי בטיפול להביא
בחשבון את העצמי הפגיע של כל אחד מהם. ביחסי זוגיות,
כל בן זוג מפנה את צורכי הזולתעצמי שלו, הארכאיים או
הבוגרים, לבן זוגו. כמו שבטיפולהפרטני דיברנו עלהעברות
זולתעצמי, כך ביחסי זוגיות מתפתחות העברות זולתעצמי
של האחד כלפי השני. כאשר בני הזוג אינם מסוגלים
לספק צרכים אלה ואינם מודעים למה שקורה להם,
מתפתחות גם העברות זולתעצמי נגדיות של זה כלפי
זה. הזוג מגיע לטיפול כאשר צורכי הזולתעצמי לא סופקו,
תוסכלו, ונוצרו קונפליקטים קשים סביב זה, ואולי בנוסף
בני הזוג פיתחו הגנות מפני בן
הזוג השני, כדי למנוע פגיעות
נוספות. “הגנות” במשמעות
שקוהוט מעניק למושג: דפוסי
התנהגות שאדם בעל עצמי
פגיע מאמץ כדי לגונן על
עצמי פגיע זה. במילים אחרות,
אפשר לומר שבני זוג במשבר
מגיבים זה לזה בצורה לא
אמפתית, ומתרחשים ביניהם
כשלים אמפתיים רבים.
אחת המטרות המרכזיות של
הטיפול הזוגי היא, לפיכך,
להגביר את האמפתיה
ההדדית כך שבני הזוג יוכלו להבין זה את זה ולהעמיד
את עצמם לרשות בן הזוג בהתאם לצורך, בעיקר ברגעי
מצוקה ומשבר. לעזור לבני הזוג להקשיב ולהגיב לצרכים
של העצמי הפגוע של השני. עם זאת, במהלך הטיפול,
עליהם ללמוד לקבל את העובדה שלא יוכלו תמיד
טיפול זוגי לפי פסיכולוגיית העצמי
יהודית שם טוב
יהודית שם טוב היא עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת במתבגרים, מבוגרים וזוגות, מדריכה ומרצה באוניברסיטת תל אביב.
כל המחברים מתייחסים לקשר הזוגי
כדבר הקרוב ביותר לקשר הראשוני
עם זולתיהעצמי המקוריים. בכך הוא
מהווה הזדמנות למה שהם מכנים
“התחלה חדשה”, הזדמנות לספק
צורכי זולתעצמי שתוסכלו ויצרו
פתולוגיה בעצמי, הזדמנות לריפוי
של העצמי